קשה היה לזהות אמש, בישראל ובעזה, מוטיבציות גבוהות להמשך הלחימה. שני הצדדים מחכים כבר לשמוע את שריקת הסיום של סבב הלחימה הנוכחי, ומנהלים את פעולותיהם תוך הקפדה על הימנעות מהסלמה. הדברים האלה היו נכונים גם לשלשום, בוודאי לאחר שחמאס הכריז על הפסקת אש. אולם בישראל הופתעו (ליתר דיוק: התאכזבו) לגלות שהארגונים האחרים ממשיכים לשגר רקטות כרגיל, והחליטו להבהיר לחמאס שהוא לא יכול להמשיך לשבת על הגדר כשהירי משתולל מסביב. התקיפה בליל שבת על מרכז השלטון שלו, הסראייה, נועדה להבהיר לו שלריבונות יש מחיר. לאחר שהתאושש מההלם מיהר חמאס להגיב בשיגור של חמש רקטות (שיורטו) לשדרות. תגובה מדודה, שנועדה מחד להגיב ומאידך לא להסלים. מעבר לכך חמאס לא ירה, וגם יתר הארגונים שימרו את הלחימה (כ-150 רקטות עד כה) אבל על אש קטנה (למעט רקטה אחת נשארו באר שבע, וגם אשדוד, מחוץ למעגל הספיגה). צה"ל מצידו הקפיד לא להשאיר איום ללא מענה: שרשרת הסיכול היתה יעילה, והותירה 14 פעילי טרור הרוגים. בהתייעצויות שקיים אמש הדרג המדיני ניתנה לצה"ל יד חופשית להמשיך באותה הדרך - לפגוע במי שמתכוון לירות, להגיב על כל ירי שבוצע. הכל במידה, בהקשר, תוך הקפדה שלא לגלוש להסלמה. העיניים אולי מסתכלות לעזה, אבל רואות הרבה מעבר לה, למצרים, שם יתפרסמו היום תוצאות הבחירות לנשיאות. נכון שמורא הבחירות חל גם על חמאס, אבל ישראל מורתעת לא פחות מדינמיקה טקטית בעזה שעלולה לגרום נזק אסטרטגי בקהיר. אף אחד כאן לא באמת רוצה לראות נשיא חדש - בוודאי איש האחים המוסלמים - עושה על גבנו הצגת מנהיגות ראשונה בתפקיד. לכן, הכיוון הכללי אמש היה להרגעת העניינים. ועדיין, גם אם תהיה רגיעה, צריך בהחלט להיות מוטרדים מהתדירות הגוברת של סבבי ההסלמה וממשך הזמן המתקצר בין סבב לסבב, וגם אי אפשר להתעלם מההקשר המתהדק בין פיגועים על גבול מצרים להסלמה בעזה; הוא אולי חיובי בהטלת האחריות על חמאס גם לטרור שמגיע מסיני, אבל גם מעניק את המפתח להסלמה לכל מחבל תורן שמגיע ממצרים. כדי לנטרל את שלל הסכנות האלה תצטרך ישראל לא רק לשמר הרתעה מול עזה, אלא גם לסלול דרכים, בעיקר שקטות, ללב המשטר החדש בקהיר. נכון לעכשיו זאת הדרך היחידה שתשמור על עזה שקטה, ותאפשר לישראל לחזור ולהתרכז בבעיות הגדולות באמת - באיראן ובסוריה.
