ביום ראשון הקרוב עתידה ועדת הבחירות המרכזית במצרים לפרסם את תוצאות הבחירות לנשיאות. הבחירות עצמן התקיימו כבר לפני כשבוע והתוצאות היו אמורות להתפרסם אתמול, אך נראה שבקהיר איש אינו ממהר. תהיה זהותו של המנצח אשר תהיה, דבר אחד ברור - המפסידה הגדולה היא המהפכה המצרית. אך לפני שנה רבו התקוות לעתיד חדש של חופש ושל דמוקרטיה, ועתה מוצאים עצמם המצרים למול הברירה או הבחירה בין אחמד שפיק, מקורבו של הנשיא המודח מובארק, לבין מוחמד מורסי איש האחים המוסלמים. שניהם מבטאים את ההפך הגמור ממה שרצו המיליונים שמילאו לפני שנה את כיכר תחריר והביאו לסופו של משטר מובארק. אין פלא שמיליונים אלה נותרו בבתיהם נוכח תהליך בחירות המזכיר יותר ויותר את הבחירות שהיו מתקיימות בימיו של חוסני מובארק. המועצה הצבאית היא ככל הנראה המנצחת האמיתית של הבחירות. בשבוע שעבר היא בחנה את הלך הרוח של הציבור המצרי כשהחליטה לאפשר לשפיק להתמודד בבחירות, וכשהחליטה לפזר את הפרלמנט שנשלט על ידי האחים המוסלמים. לצעדים אלו לא באה כידוע כל תגובה של ממש. האחים המוסלמים גינו אך נמנעו מלעשות מעשה, ורוב הציבור המצרי נותר אדיש למתרחש. לא צריך להתפלא על רקע זה אם ביום ראשון תודיע ועדת הבחירות בהשראת המועצה הצבאית, כי בניגוד לכל התחזיות והמשאלים, ואולי אף בניגוד לתוצאות האמיתיות שדווחו בימים הראשונים לאחר ההצבעה, דווקא אחמד שפיק הוא המנצח. אבל גם אם תפתיע המועצה הצבאית ותעניק את הניצחון למוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, הרי שהיא תיוותר השולטת במדינה. שהרי בראשית השבוע פירסמה תיקון לחוקה המקנה לנכבדי הצבא סמכות עליונה בקבלת החלטות בתחומי מדיניות הצבא, הביטחון והחוץ. גם להחלטה זו לא באה כל תגובה של ממש מצידו של הרחוב המצרי, ומצרים חוזרת אפוא לשנת 1952, שנת הפיכת הקצינים החופשיים. אז ניצבו, כמו היום, קצינים מול אנשי האחים המוסלמים ובסופו של דבר הביסו אותם ודחפו אותם לשנות אופוזיציה ארוכות. זה מה שעתיד לקרות במצרים - תהיה זהותו של הנשיא אשר תהיה.
