הנהגת האחים המוסלמים הודיעה אתמול כי היא אינה מעוניינת בעימות עם הצבא. זה לא מנע ממנה למחות על הדרך שבה הצבא רוקן מתוכן את סמכויותיו של הנשיא הנבחר, מוחמד מורסי, איש תנועת האחים, ובשל כך לשלוח מאות אלפים מתומכיה חזרה לכיכר תחריר. במקביל, הודיעו אנשי המטה של המועמד השני לנשיאות, אחמד שפיק, ראש הממשלה האחרון בעידן מובארק, כי האיש שלהם הוא זה שניצח בבחירות וקראו לתומכים לצאת לחגוג. הם רק שכחו שהכיכר כבר היתה תפוסה על ידי החוגגים של המחנה השני. אגב, בדיוק כמו בתחילת המהפכה, גם הפעם הגיעו האיסלאמיסטים לכיכר תחריר תפוסה. צעירי המהפכה, הליברלים, גם הם אירגנו לעצמם הפגנה באותה כיכר, כדי למחות נגד הדרך שבה גנבו להם את המהפכה ובכך שמצאו עצמם בבחירות לנשיאות עם האופציה הגרועה ביותר מבחינתם - צבא או איסלאם. מבולבלים? מה הפלא. עד אתמול ידענו כי למצרים יש שני ראשים, צבא ואחים מוסלמים. כעת אנחנו מגלים שיש לה שני נשיאים. מזל שביום חמישי יפורסמו התוצאות הרשמיות, ואז נישאר רק עם נשיא אחד. נישאר רק חצי מבולבלים. למעשה הדברים היום הם די ברורים. הצבא, להזכירכם, השתלט על המדינה למחרת עזיבתו של הנשיא מובארק. המועצה הצבאית העליונה הפכה להיות הסמכות העליונה חראית להליך הדמוקרטי. ברגע שהאחים המוסלמים השתלטו על כל מוסדות המדינה (פרלמנט, ועדת החוקה וכנראה גם נשיאות), החליט הצבא להשיב את הגלגל לאחור ולשמור לעצמו את כל הסמכויות. במצרים אתמול מחו על החזרה לנקודת הפתיחה. ואולם זה לא מדויק. מצרים של היום היא לא מצרים של לפני שנה. האחים המוסלמים לא יוותרו היום בקלות על כל ההישגים שאליהם הגיעו בשנה האחרונה, בדיוק כפי שהצבא לא יוותר על הישגיו אחרי כמה עשורים. המאבק בין הצדדים הולך להיות עיקש וארוך. בטווח הקצר יתרון לצבא. לא בטווח הארוך. רק לצעירי המהפכה אין עוד על מה לוותר. הם הדיחו את מובארק וקיבלו עד יום חמישי שני נשיאים. זו דמוקרטיה!
