גבול של מלחמה

צריך להתרגל: הגבול המערבי הפך להיות גבול של מלחמה. עם מצרים אמנם עדיין יש לנו שלום (קר), אבל בינינו לבינם מפרידים תהומות של שנאה וחיץ של טרור.

נכון לאמש לא ידעו בצה"ל להצביע בוודאות על הגורם המדויק שאחראי לפיגוע. הכיוון ברור למדי - עזה - איזה ארגון נתן את ההוראה עדיין לא ברור. לא שזה ממש משנה; כל הארגונים ברצועה מעורבים עד צוואר בטרור בסיני ומסיני, מי ברקטות (חמאס) ומי במחבלים (ג'יהאד איסלאמי וועדות ההתנגדות). אליהם מצטרפים אנשי ג'יהאד עולמי שמחפשים אקשן ובדואים שרוצים כסף, מתכון נפיץ במיוחד שמאיים בכל רגע להצית בגבול אש גדולה.

התרחיש הגרוע הזה סוכל אתמול חלקית, בעיקר בזכות תפקוד מקצועי של לוחמי גדוד 13 בגולני. המחבלים שחצו את הגדר מאות מטרים מזרחה התכוונו, מעריכים בצה"ל, לגבות מחיר כבד: לפגוע בכוחות או לחדור לאחד היישובים הסמוכים למטרת פיגוע. הציוד שלהם - אר.פי.ג'י, רובים, רימונים ואפודים - לא מותיר מקום לספק שהם התכוננו ללחימה ממושכת; הפגיעה בקבלני העבודות להקמת הגדר היתה רק המתאבן, שאחריו נועדה לבוא המנה העיקרית. ההגעה המהירה של כוחות צה"ל משני כיוונים, הזיהוי המוקדם של המחבלים והאש המדויקת סיימו את האירוע במהירות.

לתוצאות האלה אחראית במידה רבה הפריסה המבצעית הרחבה שמקיים פיקוד הדרום לאורך הגדר עם מצרים. מה שפעם היה בט"ש למילואימניקים הפך לגבול של לוחמת חי"ר לכל דבר: מארבים, תצפיות, היתקלויות. במידה רבה הגבול המערבי הוא הסוער והמסוכן ביותר של צה"ל כיום, ובהתאם לכך גם איכות הכוחות: יחידות עילית וגדודי סדיר.

מול האיומים החדשים שמציבה סיני, לא לוקח צה"ל סיכונים. ההקפצה של שני טנקים לאזור התקרית - בניגוד להסכמי השלום - שמה את ביטחון החייל מעל לכל.

ועדיין, אסור לטפח אשליות: נכון שהפיגוע אתמול הסתיים "רק" במחיר כואב של הרוג אחד, וגם ירי הרקטות לעובדה ולמצפה רמון בליל שבת נגמר בלי נפגעים, אבל הפעם הבאה עלולה להיגמר אחרת. זה אמנם לא האינטרס של שני הצדדים (גם של המצרי האיסלאמי ביום שאחרי הבחירות לנשיאות), אבל הדינמיקה והרטוריקה המסלימה מקהיר, יחד עם פיגוע קטלני ותגובה קשה של ישראל, יכולים לחולל שמות במה שעוד נותר מהסכם השלום הרשמי ומהקשרים הביטחוניים הלא רשמיים בין המדינות.

נכון לאתמול קשה לחשוב על דרך שתשנה את המציאות הזאת, ובכל זאת - שלושה עניינים שחייבים להיעשות: השלמת הגדר במהירות האפשרית כדי לצמצם למינימום את סכנת החדירות; מציאת גשרים ישירים ועקיפים לשלטון החדש בקהיר כדי לאפשר הידברות בשיגרה וברגעי משבר; והחלטות מדיניות וצבאיות שקולות שימנעו הסלמה שאינה חיונית. אלה, יחד עם מקצועיות צבאית וקצת מזל, יאפשרו לדחות את הרעה שמאיימת להיפתח עלינו מדרום.