תנו לרוסים להשתלב, עם תרבותם

"רוסייה מסריחה". בפעם הראשונה שקראו לי כך לא ידעתי די עברית כדי להבין. לא היה טעם להסביר להם שאני מאוקראינה בכלל. בפעם השנייה נעלבתי עד עמקי נשמתי וקרצפתי את עצמי עד אודם במקלחת. לפני הפעם השלישית עבדתי קשה כדי לגרגר את הרי"ש שלי לכדי שלמות. במשך חודשיים הייתי צועדת ומתאמנת, עד שלא נותר זכר לרי"ש הקודמת, הרוסית, המסריחה, כדי שאות הקין יוסר מעלי ואוכל להיות ישראלית.

"רוסייה מסריחה" הוא אולי הכינוי הקיצוני, אבל מה שחיים יבין עשה בסרטו "הישראלים החדשים" היה פרשנות למשפט הזה, שוב ושוב, בגירסת המבוגרים המעודנת כביכול. במשך 48 דקות תקף יבין את "דור 1.5" של עליית שנות ה־90 על חוסר נכונותו להשתלב, על כך שהוא אינו ישראלי דיו, על כך שהשאיפה לשמר את השפה הרוסית - וחלילה משהו מהתרבות הרוסית - היא בדלנית, פסולה מיסודה.

"הייקים באו לארץ ואמרו: גמרנו פרק אחד בגרמניה ועכשיו מתחילים פרק חדש בישראל", הכריז יבין בגאווה. באמירה הזאת טמונה כל האמת: הישראלי של יבין אינו ישראלי כלל, אלא עדיין אותו אשכנזי שמוביל את ההגמוניה במדינה, שבצילו ובדמותו צריכה להיבנות דמותו של "שרוליק". ומי שמעז לחרוג הוא מורד, לא תורם מספיק. "מסריח".

התוצאה של ההיטמעות באופן המוחלט והבוטה שיבין והאליטה מנסים להוביל, ושהחברה כפתה בדרך לא דרך על מאות אלפים, היא שתרבותם המרהיבה של פושקין ודוסטויבסקי הצטמצמה לכדי בדיחות על סבתא בסלון ובבה לובה. היא הידרדרה לכדי שנאה עצמית עמוקה, התנצלות בלתי פוסקת על הרוסיות שלנו, צחוק על המבטא, על ההרגלים, על כל שארית של תרבות רוסית. וגרוע מכך, כפי שיבין עצמו מבין במהלך הסרט, היא הובילה לכך שהשאיפה להיות צברים הרחיקה מאיתנו את אמנו ואבינו שלנו, שלא יכולנו לתקשר איתם באותה השפה. המודל הזה לא הופך אותנו לישראלים באמת. אנחנו מעין בלונים מרחפים, ללא שורשים אמיתיים.

הורינו הגיעו לישראל ונאבקו בכל מאודם להקים חיים חדשים. כל הסטיגמות נכונות אבל חסרות את האלמנט הקומי: הם ויתרו על תארים גבוהים ומקצועות רמים לטובת המעבר. הם קיבלו הכל בשתיקה, כולל את המשכורות העלובות שהציעו להם בעבור משרות עלובות - כדי שאנחנו נוכל שלא לשתוק. ישראל היא מדינת הגירה ולכן היא רב תרבותית, והיום אף אחד לא יזכה לדכא שום תת־תרבות בשם ההגמוניה. הימים האלה תמו. שנים של דיכוי המזרחיות נחשפות רק עתה משההשתקה נגמרה, אבל ייקח שנים עד שהנזקים התרבותיים ישוקמו. ראוי לעצור את הדיכוי כלפי הרוסיוּת כבר עתה ולברך על הרבגוניות שתרבותנו מציעה, במקום להילחם בה ולפגוע אנושות בשורשיהם של יותר ממיליון ישראלים.