חזור אלינו, שלג, לחוויה מתקנת

בסערת החורף הקודם נותק היישוב שלי - כמו יישובים רבים בהרי ירושלים והשומרון - מחשמל, טלפון, תקשורת סלולרית ואינטרנט. מחצית היישוב נותקה גם ממים. במרכז ישראל היו יישובים נצורים, שלא היה אפשר לצאת מהם או לקבל אספקה. השעשוע הלבן והרך הפך לטראומה. קור עז וניתוק מציביליזציה למשך כמה יממות עירערו גם טיפוסים ציניים: חוסר היכולת לחמם את הבתים או לצאת מהיישוב למקום אחר, להשתמש בטלפון כדי להזעיק עזרה במקרה חירום, לייבש את הבגדים, לקבל טיפול רפואי למי שנזקק לכך, להגן על תינוקות וקשישים מפני היפותרמיה. בני 2014 אנו, ואיננו יודעים להתמודד עם איתני הטבע ללא מכוניות או זרם חשמלי.

חודשיים אחרי אותה סערה נערכה מסיבת הסידור לילדי כיתות א', ובהם בני. בסרטון שהכינה המורה נראו הילדים החמודים כשהם מאחלים לעצמם ברכות לקראת קבלת הסידור. היו שם החשודים הרגילים: שאזכה לראות את בית המקדש, שיהיה לי אח תינוק, שיקנו לי טירה - והיתה גם סידרה ארוכה של ילדים מתוקים שביקשו, כל אחד בנפרד, שלא יהיה יותר אף פעם שלג בטלמון.

השלג דאשתקד, בניגוד לביטוי העברי, הפך להיות מאוד רלוונטי. הציפייה לימי חופש מבית הספר, לחוויות משחק וגלישה, מתחרה בזיכרון החושך, שהותיר אותנו ההורים (וכנראה גם את הילדים) צרובי אימה מפני פתיתים לבנים ורכים. הפעם נערכנו כיאות. כשאמרו בחדשות "סיכוי לשלג" אני שמעתי "סיכון לשלג" והצטיידתי באתי חפירה ובשתי מגרפות. שלחתי את בעלי לקנות תנור הפועל על גז ואמש עשינו לו בדיקת הרצה. מילאתי את המזווה במזון ובמים שיספיקו לכמה שבועות. בשידה שבכניסה לבית יש תאורת חירום, מלאי סוללות ומטען נייד לסלולרי.

גם השכנים בכוננות. אביטל ודודי קנו גנרטור ומילאו את המחסן בשורות של ג'ריקנים עם סולר. בני ומירי קנו שרשראות לנסיעה בשלג שמלבישים על צמיגי המכונית. שירי הכינה את ההורים שלה בפתח תקווה: הם יברחו אליהם ברגע שהפתית הראשון יגיח. אלו שיש להם קמין עצים דאגו לכרות יער בינוני. אלו שמסיקים את הבית בחשמל הוסיפו תנורי נפט שריחו העז ממלא את הסלון. תושבי הקרוואנים הצטיידו בשקיות חימום. יש שהתקינו על הגג מיכל מים לשעת חירום. יש שרכשו מלאי גדול של חומרי דלק או בלוני גז. אחרים סתם מילאו את המקפיא ואת ארונות המטבח. הסרטון שרץ אתמול בקבוצות ווטסאפ בהתנחלויות הוא שיטה חדשה להאיר את הבית: הדלקת גלילי נייר טואלט שלמים בתוך פחיות שימורים.

ניסיון השלג וקריסת התשתיות שבאה בעקבותיו בסופת 2014 לימדו אותנו להכין את עצמנו לכל תרחיש חירום, לא לסמוך על הרשויות אלא על עצמנו. זו יכולה להיות רעידת אדמה, סופת שלגים או מלחמה - הבית צריך לדעת להפוך למבצר. עכשיו אפשר לומר לו: בוא. חזור אלינו, שלג, לחוויה מתקנת. אנחנו רוצים לזכור אותך רומנטי, חרישי, צחור, מנוקד בצהלות ילדים. בוא.