זהותו של הנשיא הבא במצרים תיוודע רק במהלך הימים הקרובים, אבל כבר עתה אפשר להצביע על תוצאה חשובה אחת של הסיבוב השני והמכריע בבחירות: ההמונים במצרים לא התקהלו ברחובות להפגין על כך "שגונבים להם את המהפכה". הם גם לא יצאו למחות על שמקורבו של מובארק, אחמד שפיק, שכיהן כראש ממשלתו האחרון של הנשיא המודח, מתמודד בבחירות. הם נהרו בהמוניהם לקלפיות להצביע ולהשפיע, ובכך העניקו לגיטימציה להליך בחירות, שעשוי אולי להכתיר את שפיק כנשיאה של מצרים. ביום חמישי האחרון הטיל, כזכור, בית הדין לחוקה במצרים פצצה פוליטית. הוא אישר לשפיק להתמודד בבחירות לנשיאות, ובמקביל פסל את הבחירות לפרלמנט שהעניקו רוב מוחץ לתנועות האיסלאמיות. בכך הוא העניק רוח גב לשפיק ולתומכיו המבקשים להשאיר את הסטטוס קוו במצרים על כנו במאבקם באנשי התנועות האיסלאמיות, המבקשים "לצבוע את מצרים באיסלאם". בעקבות פסיקת בית הדין הופנו העיניים אל כיכר תחריר. האם יתקהלו בו מיליונים למחות על ההחלטה כפי שקרה כמה פעמים במהלך השנה האחרונה? אלא שמתברר כי ההמונים במצרים העדיפו ללכת לקלפיות ולא לכיכר תחריר, והתברר גם כי אנשי התנועות האיסלאמיות נרתעו ברגע האמת מהתמודדות גלויה נגד מוסדות המדינה ונגד הצבא, והעדיפו להיכנע. אלא שהקרב על מצרים עודנו רחוק מסיומו. המשאלים מעניקים יתרון למוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים. אם ייבחר, מורסי יתחיל להיאבק בצבא בשאלה מי באמת שולט במדינה ובידי מי נתונה ההחלטה בשאלות של מדיניות חוץ וביטחון. לעומת זאת, ניצחון של שפיק פירושו כי הרחוב המצרי גמר אומר לשים קץ למהפכה ולהחזיר את החיים במצרים למסלולם הנורמלי. פירוש אפשרי נוסף של ניצחון שכזה יהיה פעילות של הצבא ושל מנגנוני המדינה מאחורי הקלעים, אם כי בגיבוי ציבורי רחב, להביא לניצחונו של המועמד הנוח להם. תהא התוצאה אשר תהיה, הבחירות אינן סוף פסוק, אלא שלב נוסף בדרך ארוכה המצפה למצרים עד שתשוב בה היציבות ועד שייכון בה משטר מרכזי חזק ויציב הנהנה מלגיטימיות ומתמיכה.
