שתי בשורות הביא עימו צמד הגראדים שנורה בסוף השבוע מסיני, האחת רעה והשנייה טובה. הרעה: הקיץ אולי התחיל, אבל העננים מדרום מתקדרים במהירות ומאיימים להביא עימם סופה גדולה. הטובה: למרות הכל, צינורות הקשר בין ירושלים לקהיר מתפקדים כרגיל. בישראל הופתעו למחצה מירי הרקטות. באחרונה בוצעו כמה חידודי כוננות על רקע הערכות שעשוי להתבצע ירי, בדגש על אילת. מידע נוסף שהתקבל אמנם לא נגע במישרין לשיגור רקטות, אבל הבהיר שמשהו מתבשל בסיני. כאשר התקבלה הידיעה על פגיעת הרקטה הראשונה, סמוך לעובדה, היה ברור כמעט לחלוטין מאיפה היא נורתה, ועדיין - כדי להיות בטוחים - בדק צה"ל את האפשרות שהירי בוצע מירדן. שיחות התקיימו בין גורמי הקישור של שתי המדינות, הירדנים ערכו סריקות והודיעו: להד"ם. המידע הועבר למצרים. פומבית הם שללו, בדיסקרטיות הם יודעים את המצב. סיני לא נשלטת, מוכת כנופיות טרור, נעה על הגבול שבין אנרכיה חלקית לאובדן שליטה מוחלט. כמות הנשק בה מטורפת, לרבות רקטות מתקדמות וטילים נגד מטוסים וספינות. המשלוחים מגיעים מאיראן ומלוב ומשמשים כבר לא רק את ארגוני הטרור בעזה, אלא גם שלוחות שלהם בסיני שפועלות לעיתים נגד ישראל, לעיתים נגד השלטון המצרי ולרוב נגד שניהם במקביל. ההערכה היא שאלו היו גם מניעי הירי בסוף השבוע. סברה אחת גורסת שחמאס שיגר את הרקטות אבל כ"טובה" לגורם אחר, סברה אחרת קובעת שמדובר בארגון אחר. על הסיבה אין חולק: רצון לגרור את ישראל לתגובה, את הגבול להסלמה ואת השלטון הצבאי בקהיר למבוכה - והכל במטרה לחזק את האחים המוסלמים בבחירות לנשיאות במצרים. מאחר שהעילה היתה כל כך שקופה, שמרה ישראל על עמימות מוחלטת בנוגע לירי. לא תגובות, לא האשמות, אפילו לא מידע. על הרקטה השנייה - שנחתה סמוך למצפה רמון - כלל לא נמסר דיווח רשמי. בישראל רוצים להישאר מחוץ לבחירות במצרים ומעדיפים להשאיר את השיחות לפורומים סגורים, דיסקרטיים, שבהם חולקים אותו חשש מפני הרדיקליות והאיסלמיזציה המואצת שעוברת השכנה מדרום. בצינורות ההידברות - שלמרות תהפוכות השנה האחרונה נשמרים בקנאות על ידי שני הצדדים - נשמעות הערכות פסימיות על עד כמה ניתן לשמר את הגבול המזרחי שקט. לכן, פרדוקסלית, גם המצרים תומכים בהשלמת הגדר; את המסתננים והמחבלים זה יעצור, את הרקטות לא. וכשסיני מתמלאת בלוחמי אל-קאעידה שפרשו מאונס לגימלאות בעיראק שלאחר הנסיגה האמריקנית ומחפשים לעצמם עכשיו אקשן חדש - זאת סיבה לדאגה גדולה בקהיר, וגם בירושלים. אלא שבקהיר עסוקים בשלל צרות אחרות שגוזלות את הזמן והקשב מפני נטרול הסכנה בסיני, ואצלנו מסתכלים בדאגה גוברת צפונה, לשם זורמים יתר הפנסיונרים של אל-קאעידה, שמצטרפים אל המורדים במלחמה נגד השלטון של אסד. ואם מוסיפים לתבשיל הצפוני הזה נשק כימי, טילים ארוכי טווח וגבול ארוך ומשותף איתנו, מקבלים סכנה גדולה שלידה נראית סיני כמו גן משחקים.
