1. הכי קל לבוא ולהאשים את ויסנטה דל בוסקה בתיקו של ספרד במשחק הפתיחה. אחרי הכל, אלופת אירופה והעולם באה להגן על הכתר שלה ועלתה בלי חלוץ טבעי אחד. אבל מכיוון שדל בוסקה (יחד עם דור השחקנים הסופר-מוכשר של ספרד) אחראי לזכיות ההיסטוריות בתארים, אולי בכל זאת הסתתר כאן משהו. לספרד יש חלוצים מצוינים גם בלי דויד וייה הפצוע, אבל דל בוסקה כנראה צפה את הצפיפות באזור הרחבה של האזורי (ששיחקו עם שלושה בלמים והתבססו על ההגנה הנפלאה של יובנטוס) ולכן בחר בשחקנים הכי טכניים שלו, מתוך הנחה שהוא ישלוט בכדור ויצטרך לפרוץ צפיפות. המהירות של טורס או הפיזיות של יורנטה היו הולכות לאיבוד מול הגנה איטלקית טרייה. הטכניקה המופלאה של דויד סילבה ו"החלוץ" ססק פבראגס סידרה לאלופי העולם שוויון גם מול הבונקר בכחול. ההכנסה של טורס בדקה ה-65 היתה יכולה להיות גאונית, אילולא היה מדובר בשבר כלי מנטלי. המהירות של חלוץ צ'לסי אמנם ריסקה את ההגנה העייפה של פראנדלי, שכבר התרגלה לסגנון המסירה מרגל לרגל, אבל טורס המשיך את היכולת האיומה שלו מהעונה החולפת ואיפשר לאיטלקים לצאת עם נקודה שלא בטוח שהם היו ראויים לה לנוכח ההתפתחויות בשליש האחרון של המשחק. 2. התיקו בין איטליה לספרד לא היה אמור להיות בעייתי מדי, אם קרואטיה לא היתה נראית כל כך טוב. נכון, שיי גיבן כבר יכול להצטרף לנבחרת הוותיקים של האי הבריטי ואשם בלפחות שער וחצי מהשלושה שספגה נבחרתו, אבל כשרובי קין (שכוכבו זהר בתחילת המילניום ומאז הוא רק דועך) הוא השחקן המוביל שלך, גם שועל ותיק כמו ג'ובאני טרפאטוני לא יכול לעשות יותר מדי. הבית שעל פניו נראה הכי ברור ולא שקול אמנם הסתבך, אבל אמור לקבל תצורה כמעט סופית ביום חמישי, כשאיטליה וקרואטיה ייפגשו. הנבחרת של ביליץ' היא הכי גבוהה ביורו הנוכחי ואולי כבשה אתמול פעמיים בנגיחות, אבל מול הסקוואדרה אזורה היא תזדקק ללוקה מודריץ' הרבה יותר דומיננטי כדי להבקיע. תשאלו את דל בוסקה.
