לנתניהו יש סיבות להיות מרוצה

כל מנהיג מפלגה מכריז בסיום הפריימריז כי נבחרה רשימת מועמדים מצוינת. כך נהג אתמול בנימין נתניהו בתום הבחירות המקדימות בליכוד. ממש כפי שהכריז במערכות בחירות קודמות. גם ממש כפי שנהגו כל יריביו.

בפועל נבחרה רשימה סבירה אך צפויה. אילו הקדים ישראל כץ את יולי אדלשטיין, או זה את גלעד ארדן לא היה בכך כדי לגרום למצביע אחד להתווסף לבוחרי הליכוד או להיגרע מהם ב־17 במארס. לנתניהו יש סיבות להיות מרוצה מפני שאמנם מרשימת המועמדים לא ייצאו ברקים ורעמים ומהלכים יצירתיים "מחוץ לקופסה", אבל גם לא יהיו תקלות במסע הבחירות שעתיד להיות קשה, ובעיקר מגוון.

אין ברשימה מי שנתניהו מגיב במשיכת כתף כלפיו לבד אולי ממירי רגב, שכבר משגרת דרישה למנות אותה לתפקיד בממשלה הבאה. עתה מגיב נתניהו בשתיקה, ולאחר הבחירות יפעל כאוות נפשו.

דחיקת ציפי חוטובלי ומשה פייגלין מהרשימה תיבחן רק בהיפתח הקלפיות. יש הסבורים כי דווקא היעדרם יסייע להחזיר לליכוד מצביעים מן המרכז. אחרים משוכנעים כי ההפך הוא הנכון, נפרץ הסכר האחרון מפני זרימת צעירים דתיים־לאומיים מהליכוד לבית היהודי. לפי הסבר זה אין עוד לליכוד מה להציע להם כדי לחסום את דרכם אל נפתלי בנט. אפשר כי שתי הפרשנויות נכונות, והמחלוקת היא איזו מהן כבדת משקל ממתחרתה.

על כל אירוע שהתרחש בפריימריז של הליכוד אפשר לומר כי היה צפוי, אבל עתה הרשות נתונה: נתניהו יכול לאייש על דעת עצמו את המקום ה־11 וה־23. הראשון בוודאי ריאלי. גם השני בהתחשב במשבר הפוקד את ש"ס וישראל ביתנו.

מבט על הרשימה מלמד כי אמנם קוצצו כנפי הימין במפלגה, אבל יש בה מספיק ימין. לעומת זאת נעלם כליל הענף הליברלי, שבלט ברוממות שלטון החוק ובהגנה על בית המשפט העליון. אין ברשימת עשרת נבחריו הראשונים מי שנאבק להגנתו אם כי לא כולם עסקו במתיחת ביקורת חריפה על התנהלותו.

הענף הזה הוביש. אין בני בגין ודן מרידור וראובן ריבלין ומיכאל איתן בין מועמדי הליכוד. בבואו לבחור את האיש המשוריין מטעמו במקום ה־11 כדאי לו לכוון אל מגיני שלטון החוק.