ב-1 ביולי צפוי נשיא חדש להיכנס לארמון הנשיאות. מבחינת מצרים החדשה - זו של אחרי מהפכת תחריר - אין עיתוי טוב יותר מאשר בין שני סיבובי בחירות כדי לגזור את דינו של הראיס המודח חוסני מובארק ולמתוח קו על עידן. השושלת החילונית של מצרים, זו שהחלה ב-1954 בגמאל עבד אל-נאצר בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים של 1952, אמורה להסתיים עם פסיקת השופט אחמד ריפעת, גם אם בקהיר יש המבקשים לדחות את ההחלטה בגלל המצב המתוח השורר כעת במדינה לפני הסיבוב השני שייערך באמצע החודש. בקרב הרוב הדתי בפרלמנט מבקשים לעבור סוף סוף לעידן האיסלאמיסטי החדש, השואף בדיוק, כמו הנאצרים בזמנו, להתפשט לעולם הערבי כולו. מהפכת הקצינים העלתה לשלטון נשיא שדגל ברעיון הפאן-ערביות, ה"נאצריזם". האחים המוסלמים היו אז איום על המהפכה הסוציאליסטית של נאצר, גם אם בסופו של דבר הוא הוביל לאובדן החופש ואי צמצום הפערים הכלכליים במדינה. מובארק משלם היום, עשרות שנים אחרי, את מחיר הכישלון. בין נאצר למובארק שלט במצרים אנואר סאדאת, נשיא ששינה כיוון והוביל את מצרים להסכם שלום היסטורי עם ישראל ולהתקרבות למערב, תוך כדי התרחקות מברית המועצות. כמו נאצר גם הוא נאבק באחים המוסלמים, והוא שילם על כך בחייו ב-6 באוקטובר 1981, דווקא כשצפה במצעד השנתי לציון מלחמת אוקטובר. הנשיא השלישי והאחרון של אותה שושלת, חוסני מובארק, נשפט אמנם על שחיתות ועל הרג מפגינים, אולם הוא למעשה משלם את מחיר החולי הכלכלי והחברתי של מצרים. שליטיה החדשים של מצרים - הצבא מצד אחד והאחים מצד אחר - לא יודעים למה בדיוק לייחל מחר. מצד אחד, הם לא רוצים לשלוח קשיש חולה לחבל התלייה, דבר שלא יתרום לתדמית ארצם. מצד אחר, עונש קל מדי עלול להשיב את הצעירים לתחריר. צעירי תחריר, שראו כיצד האחים המוסלמים גונבים להם את המהפכה, מעוניינים דווקא, באופן פרדוקסלי, לראות עונש קל. זה יעניק להם הזדמנות לחזור לרחוב ולהשלים את המהפכה, ומכאן נולד רעיון דחיית הפסיקה. בכל מקרה מובארק זכה בימיו, מבעד לכלוב בבית המשפט, לראות את מה שנאצר וסאדאת לא זכו לראות (למזלם) בחייהם - את העידן הדתי המתהווה. עניין של זמן. בשוק הזהב של קהיר ניתן היום לרכוש מטבעות זהב הנושאים את דמויותיהם של נאצר ושל סאדאת. מובארק, אמרו לי כשביקרתי במקום, לא יזכה באותו כבוד.
