המפתח נמצא במוסקבה

אם לא צבאית, לפחות דיפלומטית. ואם דיפלומטית, כמעט בדרך הקשה ביותר: המערב לא היה יכול להישאר אדיש לנוכח הטבח המחליא בעיירה חולה בסוף השבוע, שבו נרצחו 108 בני אדם, ובהם 49 ילדים. מאחר שצבאית לא עושה המערב עדיין שום דבר נגד אסד, הוא החליט לנצל את הערוץ הדיפלומטי.

אירופה הקשיחה אתמול את הטון כלפי המשטר הסורי וגירשה את השגרירים של אסד. צרפת, גרמניה, בריטניה, ספרד, שווייץ ואיטליה החליטו על הצעד המשמעותי מאוד, בעוד קנדה ואוסטרליה הצטרפו למהלך האירופי המתואם בהמתנה לארה"ב ששוב, כמו בלוב, מוצאת עצמה נגררת.

אין זה אומר שצפוי לנו בקרוב ניתוק יחסים עם המשטר של אסד, אבל זה בהחלט יכול להיות צעד אחד מקדים. קשה לראות מנהיג מערבי אחד שימשיך לעבוד איתו אם הוא יצליח, למרות הכל, לשרוד. כעת האתגר הגדול ביותר של המערב הוא לצרף את מוסקבה לקואליציית האנטי-אסד. לרוסיה, כידוע, יש האינטרסים שלה באזור. למעשה, דמשק היא היום אולי הבסיס האחרון של הסובייטים לשעבר במזרח התיכון. אבל מאז הטבח בחולה, אפילו רוסיה של פוטין מוצאת עצמה עם הגב לקיר. ביום שרוסיה תצטרף לאותה קואליציה שנרקמה אתמול, אסד ימהר לארוז. אולי לרוסיה, אולי לטהרן. בקצב הזה אפילו ירושלים תהיה מקום בטוח יותר בעבורו מדמשק.

בדיוק כמו שנשיא צרפת ניקולא סרקוזי לקח על עצמו את התיק הלובי, קפץ פרנסואה הולנד, נשיא צרפת החדש, על העגלה הסורית. הולנד נחשד בחוסר ניסיון בינלאומי. פאריס היתה הראשונה שהודיעה על גירוש השגרירה הסורית משטחה וגם על כינוס ידידי סוריה בפאריס בתחילת יולי. הולנד עצמו הוא זה שהודיע על גירוש השגרירה הסורית בתוך שעות. ברלין, באמצעות סוכנות הידיעות DPA, היתה השנייה שבישרה על גירוש השגריר. אנגלה מרקל נתנה לתלמיד החדש, הולנד, כבוד.

תמיד אמרנו כי מאז תחילת המהומות בסוריה בעיר דרעא באמצע מארס 2011, שובר השוויון של הסיפור הבלתי גמור הזה של אשתקד יכול להיות גל עריקות מסיבי של הצבא הסורי או טבח נורא שלא יותיר את העולם אדיש. היו לנו עריקות וגם היו לנו מעשי הרג נוראיים בעיר חומס. וזה לא עזר. מועצת הביטחון של האו"ם, הודות לרוסיה ולסין, מנעה שתי החלטות גינוי נגד המשטר הסורי, ואילו שליח האו"ם, קופי אנאן, אפילו הביא לעולם תוכנית שש נקודות שהיתה יכולה גם להתפרש כבלון חמצן לאסד.

אבל המשטר הסורי משתייך לדור אחר. במשטר הדיכוי הזה בנים דומים לאבותיהם ובשאר אסד לא איכזב את שם משפחתו. הטבח בחולה היה טבח אחד יותר מדי. בבתי הקפה בפאריס, בברלין, בסידני ובמדריד התקשו לעכל את הקפה של הבוקר עם צילומי הילדים השחוטים. אתמול דווח סופית כי רוב האזרחים, על פי חקירה ראשונית של האו"ם, הוצאו להורג. דמשק מכחישה כל קשר לטבח. אפילו מוסקבה מתקשה היום להאמין.

שר החוץ הצרפתי החדש, לוראן פביוס, כינה אתמול את אסד "רוצח של בני עמו" ואמר כי "הוא צריך לעזוב את השלטון כמה שיותר מהר".

אנחנו עדיין לא שם. לאסד יש עדיין צבא, יש עדיין דמשק ויש לו עדיין תמיכה של חלק מבני עמו. יתרה מכך, האופוזיציה הסורית מפולגת ואפילו סעודיה וקטאר, התומכות בחימוש האופוזיציה, אינן תומכות באותם פלגים.

כל זמן שהאופוזיציה הסורית לא תהיה מאוחדת, כל זמן שהמערב לא יעזור פיזית למורדים, ובעיקר, כל זמן שמוסקבה תמשיך שלא להאמין בדמעות של העם הסורי - לא יארוז אסד מזוודות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו