בספרה? "הם באו לבגדד" מספרת אגתה כריסטי על בכירים שמזדמנים לבגדד כדי להשתתף בוועידה בינלאומית חשובה (ומוצאים שם את מותם). כריסטי מהתלת בקוראיה, אבל בסוף יש סוג של "הפי אנד". בצירוף מקרים נדיר, גם אנשי ה"חמש פלוס אחת" (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון בתוספת גרמניה) שבאו לבגדד בשבוע שעבר לשיחות עם נציגי איראן, ניצבו לפני הפתעות בלתי נעימות (אף שלא סיכנו את חייהם): האיראנים ניסו להתל בבני שיחם, אך בניגוד לספר לא היתה בכך הפתעה. בעצם ימי השיחות נמצאו במתקן בפורדו שיירי אורניום מועשר לדרגה של 27 אחוזים (מעל לאחוז של החומר שהועשר לדרגת 20 אחוזים, ושאת ייצורו נתבעים האיראנים להקפיא ואף להוציא את המלאי הקיים אל מחוץ לארצם). נודע גם שאיראן הכפילה את כמויות האורניום המועשר במהלך שלושת החודשים האחרונים בלבד (מ-73.7 ק"ג ל-145 ק"ג). המכון למדע ולביטחון בינלאומי, מוסד בלתי תלוי בוושינגטון שמטרתו למנוע הפצה של נשק גרעיני, קבע שכמות האורניום המועשר שכבר בידי טהרן תספיק בעתיד לייצור חמש פצצות גרעיניות. בשלב זה לא ברור אם לסיפור הגרעין האיראני יהיה "הפי אנד". כלומר, אם הסנקציות והדיפלומטיה המועדפות על ידי המערב ימנעו מטהרן את השגת הפצצה. בשיחות בבגדד ובאלה שקדמו להן בטורקיה נקטו האיראנים טקטיקה שקופה: להביא לפיצול בצד השני ולקבוע עיקרון של "הדדיות". כלומר, בתמורה לכל ויתור מצידם יבוא ויתור בתחום הסנקציות. נציגי המערב לא ויתרו, אך מה שכנראה מדאיג את טהרן יותר מכל הוא האפשרות שישראל, ואולי ארה"ב, יתקפו בקרוב, סמוך לנובמבר, מועד הבחירות באמריקה. לכן ניטש בין מושכי החוטים בטהרן ויכוח אם הדרך הטובה ביותר למנוע מכה צבאית היא בהמשך תרגילי ההונאה או בהעלאת להבת האיומים, כולל מעשי טרור, נגד ישראל ובעלות בריתה הערביות של ארה"ב, כגון סעודיה ונסיכויות הנפט. ממשל אובאמה מצידו עושה מאמצים שלא לעמוד בפני הדילמות הקשורות בהחלטה על פעולה צבאית, בין של ישראל ובין של אמריקה. עמדתו, כפי שבוטאה בידי טום דונילון, יועצו לביטחון לאומי של הנשיא, היא ש"לנו ולישראל יש אותן מטרות" - כלומר, למנוע מאיראן יכולת גרעינית צבאית - "אך השאלה היא אם פעולה צבאית יעילה". נראה שוושינגטון אכן כנה לגבי שלילתה המוחלטת של התגרענות איראנית צבאית, וכדי לאשש שאין פערים בינה לבין ירושלים שיגרה שרת החוץ קלינטון לישראל בסוף השבוע את סגניתה וונדי שרמן, שעמדה בראש הצוות האמריקני בבגדד. ואולם האסטרטגיה של הממשל זוכה לביקורת גוברת. שני מומחים בתחום המדיני והביטחוני, ג'יימס פלי, חבר בכיר לשעבר במועצה לביטחון לאומי של הנשיא בוש הבן, ומתיו קרוניג, ששירת עד לא מזמן בממשל אובאמה, כתבו בשבוע שעבר ב"וושינגטון פוסט" ש"אין שום סיבה להניח שלאיראן יש איזושהי כוונה שלא לנצל את השבועות הבאים (תקופת השיחות) כדי להמשיך להעשיר את האורניום ולהתקדם לנקודה שממנה ייצור הפצצה הוא רק שאלה של זמן". לדעתם, על ארה"ב להציג בצורה ברורה את דרישותיה ולהודיע מה תהיה התגובה אם תיתקל בסירוב. באותו שבוע קבעו ראול גרכט, מדען וחוקר מדיני וביטחוני, ומרק דובוביץ, מנהל מכון מחקר ידוע בבירת ארה"ב, שאף שהסנקציות הביאו את איראן לשולחן הדיונים, תהיה זו טעות להסיק שעל המערב להעניק לה הטבות כפרס. הסיכום שלהם: "העובדה שאיראן כבר הצליחה להתקדם במידה רבה במימוש תוכנית הגרעין שלה מעידה שגישת המערב לוקה בחסר באופן קיצוני", שכן "האיום הנשקף ממאמציה הגרעיניים של איראן אינו רק בכושרה הנוכחי להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים, אלא ביכולתה לקדם את מטרותיה בהסתר". הפרק הבא ייפתח בעוד שלושה שבועות במוסקבה. "הפי אנד" נראה רחוק, בייחוד אם תגבר אמונת האיראנים שבאקדח המהוסס המופנה אליהם אין כדורים.
