אבו מאזן - מדינאי של הפוך־על־הפוך

נפלאות דרכי אבו מאזן. פועל בשיטת הפוך־על־הפוך.

מאיים בהפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל. יודע שמשה (בוגי) יעלון מדייק בטיעונו כי הפלשתינים ייפגעו יותר מישראל אם אכן האיום יתממש. כך גם אומרים לו ראשי המנגנונים שלו. אבל ממשיך לאיים, ולא מממש, אלא שרוח המפקד עושה את שלה - וצעירים פלשתינים מיידים ביוזמתם בקבוקי תבערה בסיטונות לעבר מכוניות של יהודים, ואחד מרבים פוגע ומתלקח וגורם לאילה שפירא להישרף ולהילחם על חייה.

הוא גם תובע להציב את אנשי הרשות הפלשתינית במעברים לעזה, בהתאם לסיכום שהושג במבצע צוק איתן. חמאס משתהה, ולפיכך המדינות התורמות אינן מעבירות לעזה את סכומי העתק שהבטיחו בוועידה בקהיר. צוק איתן נועד להשיג בדיוק תוצאה זו, ולא היה יכול להגיע ליעדים אחרים (אלא אם כן ישראל היתה שוגה וכובשת את הרצועה), אבל כאן מגיע רגע ההבחנה המדויק של המומחים: אבו מאזן אינו שש להישג של הצבת אנשיו במעברים לעזה, ובהתמהמהותו מחליש את הלחץ של מדינות ערב התורמות על חמאס להסכים לכך. העגל אינו רוצה לינוק ממש כפי שהפרה השדופה אינה מעוניינת להיניק.

עתה הגיע עוד שלב והוא מרכזי. אבו מאזן לא רק הגיש למועצת הביטחון את הצעת ההחלטה להקמת פלשתין באורח חד־צדדי, אלא גם חותר להצבעה מהירה. מדוע? שוב הפוך־על־הפוך. יש סיכוי כי ההרכב הנוכחי במועצת הביטחון ידחה בהצבעה רגילה את הצעתו. אחרי 1 בינואר ישתנה הרכב המועצה, ויהיה לכאורה נוח יותר לפלשתינים. יהיה רוב להצעתם, וזה יאלץ את ארה"ב להטיל וטו. אבל אבו מאזן אינו רוצה להביך את האמריקנים בהטלת וטו ולכן מעדיף להפסיד כאן ועכשיו, שוב הפוך־על־הפוך.

מבחינה זו היה ראוי שישראל לא תניח למשא ומתן המדיני להידרדר למבוי סתום. אמנם בנימין נתניהו אינו מעוניין בפתרון של שתי מדינות לשני עמים שהוא ההסדר הרע במיעוטו, אבל גם אם היה מגלה יתר נדיבות כלפי הפלשתינים לא היה מחמיץ דבר מנקודת ראותו. שוב היה מתגלה - בעניין המכביד על ישראל ביחסיה עם אמריקה ואירופה - שאבו מאזן מדינאי של הפוך־על־הפוך, פעם אחר פעם.