מערכת הבחירות של 2012 תשאיר מאחוריה צלקות לא מחמיאות בפניה הנאות של צרפת. 44 מיליון צרפתים מוזמנים היום לקלפיות ב-26 אזורי בחירה, ובהם אזורים מרוחקים אי שם מעבר לים, המשמשים תזכורת לימים שבהם היתה צרפת אימפריה. כמה אירוני שהחשש הגדול של הצרפתים הוא להצטרף לספרד וליוון, אימפריות עבר אחרות מגוש היורו, שחידשו מאז המשבר הכלכלי העולמי של 2008 את תהליך שקיעתן. "אילו הייתי רשאי להצביע, גם אני הייתי מצביע למארין לה פן", אומר לי אנטואן, נהג מונית שחום עור מחוף השנהב שהשיב אותי למלוני שלשום. "אתה-" שאלתי מופתע, "לה פן לא מנהיגה מפלגה גזענית-" אנטואן השיב, "כן, אבל לצערי הרב, הדרך שבה אחיי מתנהגים כאן מעניקה ללה פן את כל הסיבות להגיד את מה שהיא אומרת ולזכות בקולות שבהם היא זוכה". לא הרחק מפאריס ממוקמת העיר ה-70 בגודלה בצרפת, דראנסי, הזכורה בגלל תקופה אפלה מימי מלחמת העולם השנייה. ממחנה דראנסי הובלו בזמנו היהודים ברכבות למחנות ההשמדה, ו-66 אלף תושבי העיר חיים כמובן עם הפרק האפל של העבר. בעיר יש ייצוג לנוצרים, למוסלמים וליהודים. בית הכנסת ממוקם בבולבאר סן סימון וגם יהודי דראנסי, כמו רוב יהודי צרפת, היו מעדיפים לראות את סרקוזי מנצח. במסגד המקומי היה שמח לאחרונה. האימאם של דראנסי ביחסים טובים מאוד עם הקהילה היהודית, ואולי בגלל זה הוא לא מפסיק לחטוף איומים מצד הקהילה המוסלמית. מי שרוצה לראות את חצי הכוס המלאה בצרפת של היום ואופטימיות לגבי העתיד, יתרכז באימאם. מי שרוצה לראות את ההפך, יתרכז באלה שאיימו עליו. לא צריך לנחש באיזה צד נמצאת מארין לה פן.
