הבחירות בצרפת: סוף עידן סרקוזי?

מנהיג הסוציאליסטים, פרנסואה הולנד, מוביל בסקרים מהיום שבו זכה במינוי מפלגתו לפני עשרה חודשים. הנשיא סרקוזי היה בטוח שהוא יצליח לסגור את הפער. שלשום הוא סוף סוף עשה זאת, אבל רק באחוז. הערב ייערך בצרפת העימות המסורתי בין שני המועמדים לפני הסיבוב השני לבחירות לנשיאות, שיתקיימו ביום ראשון הקרוב. העימות הוא הסיכוי האחרון של סרקוזי, וגם הוא קלוש.

סרקוזי קלט, לאחר פרסום תוצאות הסיבוב הראשון, כי 6.4 מיליון הצרפתים שהצביעו לחזית הלאומית של מארין לה פאן (18 אחוזים) יכריעו את הבחירות. סרקוזי, בדיוק כמו קודמו שיראק, אינו יכול לנהל משא ומתן עם הימין הקיצוני. מה גם שהימין הקיצוני עשה לו את החיים קלים, כשהצהיר כי אין לו כל כוונה לנהל עימו מגעים. לכן סרקוזי בחר לעקוף את מארין לה פאן ולפלרטט ישירות עם בוחריה, תוך כדי אימוץ טון ימני מאוד.

"היה עליכם לבחור בין חרפה למלחמה, בחרתם בחרפה, אך מן המלחמה לא תימלטו", אמר ווינסטון צ'רצ'יל בהתייחסו להסכמי מינכן, ופרפראזה על המשפט הזה נפוצה השבוע בצרפת. "היה עליך לבחור בין חרפה להפסד, בחרת בחרפה, אך מן ההפסד לא תימלט", היה מי שכתב השבוע על האסטרטגיה הימנית מאוד של הנשיא.

למזלו של סרקוזי, חדרנית במלון "סופיטל" בניו יורק פתרה את הבעיה שהיתה לו עם הסוציאליסטים. אילו דומיניק שטראוס-קאהן לא היה מואשם בתקיפה מינית, הוא אולי היה מוביל היום בסקרים. צרפת, המחפשת מצד אחד לפתור את בעיותיה הכלכליות ומצד אחר לשמור על מעמדה העולמי, ראתה בשטראוס-קאהן, מזכ"ל קרן המטבע הבינלאומית לשעבר, את האיש המתאים. בינתיים שטראוס-קאהן גילה כישורים נוספים שאינם תואמים תפקיד רשמי. הסוציאליסטים חיפשו להם גיבור חדש, ומצאו אותו דווקא בדמות האנטי-גיבור של הולנד.

אבל כאמור הבעיה הגדולה של סרקוזי היא לא בשמאל, אלא בימין. מארין לה פאן אינה אביה-. האידיאולוגיה היא אותה אידיאולוגיה, אבל האריזה שונה. להבדיל מאביה, היא לא עושה פרובוקציות בכל מחיר. היא גם יודעת שכדי להגיע ליעד היא צריכה אפילו להימנע מהן. החשבון שלה פשוט: הימין הרפובליקני, זה של מפלגת UMP של סרקוזי, נכשל, הסוציאליסטים רק יסבכו את צרפת עוד יותר במדיניות כלכלית בלתי אפשרית, וכך, בעוד חמש שנים, כשצרפת תשקע בבעיות כלכליות קשות עוד יותר ובעיות ההגירה רק יחריפו - היא תהפוך לאלטרנטיבה שלטונית אמיתית.

סרקוזי מצידו יכול לבוא בטענות רק לעצמו. הוא הגזים בחודשים הראשונים שלו בתפקיד כשבחר להתרועע עם חבריו העשירים ביאכטות מפוארות. בצרפת, באופן מסורתי, הכסף אינו אופנה, בטח לא בימים של מחאה עולמית. סרקוזי בחר גם לבצע רפורמות מס שהיטיבו מאוד עם חבריו העשירים. הוא נתפס היום כנשיא של העשירים, ולא סתם עשירים, עשירים מאוד. גם חייו האישיים לא היו נשיאותיים במיוחד. המסרונים שנהג לשלוח לקרלה ברוני במהלך מפגשים מדיניים התאימו יותר לתלמיד תיכון. גם צילומי החופשה שלו עם דוגמנית הצמרת לשעבר והזמרת המיליונרית לא תאמו כל כך את התפקיד.

צרפת מוכנה לשאת חיים אישיים "מגוונים" של מנהיגיה, אבל בתנאי שהדברים ייעשו בצנעה. פרנסואה לה פאן נהנה מאוד מהמתירנות הצרפתית אבל שמר כלפי חוץ על פסון. בכלל, יש לזכור כי היה נשיא, פליקס פור שמו, שמת בזרועות המאהבת שלו ב-16 בפברואר 1899 בארמון האליזה במהלך הרפובליקה השלישית. הוא היה אז בן 58 והיה לנשיא היחיד שמת בארמון האליזה. מכאן שסרקוזי יכול להתנחם בעובדה שיש דרכים הרבה פחות נעימות לעזוב את הארמון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו