לפי אומדנים שונים, כחצי מיליון ישראלים, מטובי בנינו ובנותינו, חיים כרגע בחו"ל. היו זמנים שבהם כינו אותם "יורדים" אך כיום המושג הפך לארכאי. בעידן של הגירה טרנס-לאומית, כאשר אנשים בשלבי חיים שונים מחליטים לחיות חלק מחייהם בארץ אחרת, דווקא תחושת הפתיחות בין מרחבים גיאוגרפיים שונים עשויה לעודד אותם לשוב למולדתם. רוב מניעי ההגירה הם כלכליים, חברתיים, תרבותיים או כולם ביחד. אנשים, ובעיקר צעירים (עד גיל 35), מעוניינים לנסות את מזלם בחו"ל - מי לתיור ולחוויות מרגשות, ומי למטרות לימודים או עסקים. לעומת קהילות מהגרים אחרות, מרבית הישראלים חוזרים למולדת כעבור שנה-שנתיים. קצת יותר ממחצית הישראלים בחו"ל מתגוררים בארה"ב, והיתר במדינות דוגמת קנדה, בריטניה, אוסטרליה, צרפת, גרמניה ועוד. יותר מ-80 אחוזים מהם מעדיפים להתגורר בארצות דוברות אנגלית בשל יחסן הליברלי והרב-תרבותי למהגרים. ישראלים המתגוררים בחו"ל מאופיינים בהיותם בעלי השכלה והכנסה גבוהות ושילוב כלכלי מצוין ביחס לקבוצות מהגרים אחרות, וגם נתוניהם הסוציו-כלכליים גבוהים בממוצע מאלה של ישראלים שלא היגרו. בשבתם בחו"ל בני הדור הראשון של המהגרים שומרים על קשר חזק עם ישראל: גם באמצעות ביקורים תכופים, גם דרך האזנה וצפייה בערוצי תקשורת ישראליים, גם תוך כדי שמירה על קשרי חברות עם ישראלים, שליחת ילדיהם לתנועות נוער ישראליות ועוד. עם זאת צאצאיהם, שחלקם נולדו בחו"ל, נוטים, בדומה לבני מהגרים אחרים, לשמור על זיקתם למולדת במידה פחותה מהוריהם, וכרבע מהם מתחברים עם צעירים בני גילם שאינם ישראלים ואינם יהודים. יש גם הבדלים בשמירה על הזיקה ליהדות ולישראל לפי רמת דתיותם של הישראלים בחו"ל, השתייכותם העדתית, מצבם המשפחתי, השתייכותם המגדרית ועוד. לפי מחקרים, ישראלים בני הדור הראשון מקיימים קשרים רופפים עם קהילות יהודיות מקומיות ומסתמכים בעיקר על "הבועה הישראלית" שתשמור עליהם מהיטמעות. ככל שהחברה שאליה היגרו הישראלים ליברלית יותר, וזהו אכן המצב ברוב המקרים שכן רובם משתקעים במערב, אפשרויות ההיטמעות בחברה הכללית עולות בקרב צאצאיהם. ישראלים המבקשים להישמר מכך מקפידים לשלוח את ילדיהם לתנועות נוער ולארגונים יהודיים וישראליים. גם מדינת ישראל מסייעת ובמרבית המקומות מעמידה לרשותם "בתים ישראליים", למשל בקונסוליות. כדי לשמור על זהותם רבים מסתייעים גם בקהילות היהודיות המקומיות, אשר במשך השנים פיתחו מנגנוני שמירת זהות חזקים, שמקורם בעשרות שנים של התנסות בחיי מיעוט בחברת רוב ושמירת הקבוצה האתנית. לסיכום, ניתן לומר כי ישראלים השוהים בחו"ל לא מתנתקים מהמדינה. הם חלק מהחברה הישראלית, מי יותר ומי פחות. גם שיעור החזרה ארצה גדול, ודאי בהשוואה להגירה ממדינות דומות ברמתן הכלכלית לישראל. עלינו לשמר את הקשר איתם לצד טיפוח קשרים עם יהדות התפוצות, ובכך נרוויח כולנו. הכותבת היא ד"ר, חוקרת ישראלים בחו"ל
