הקידוש חשוב, ולא רק לדתיים

אני ער לביקורת על המיזם "שישי ישראלי", אולם לדעתי אין מקום להיעלבות הכללית נוכח המטרה הנעלה של הנחלת הקידוש בכל בית יהודי בליל שבת.

אדגיש כבר כעת: אני מכיר בכך שאנו מדינה חופשית ומכבד את חופש הדת של כל אחד מהאזרחים. לכל אחד הזכות להחליט כיצד לציין את יום שישי, אבל מדי פעם ראוי שגם אלו שאינם שומרים את השבת, יעצרו ויחשבו: מה בדיוק ההבדל בין יום שישי לחמישי ולזה שלפניו? ומהו ההבדל שבין העם שלנו לעמים שמסביב? הרי אפשר ללכת לים גם ביום חמישי, וכן, גם בהולנד, בצרפת ובבריטניה יש יום מנוחה שבועי.

העם היהודי שונה מכל עם. הרבה ממנו תלוי בקידוש ליל השבת. בטקס המשפחתי, באווירה המיוחדת ובאמירת הקידוש בנוסח המדויק כפי שנאמר אלפי שנים בקרב בני עמנו במרוקו ובפולין, בגרמניה ובמצרים.

בקידוש אנו אומרים "ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זיכרון למעשה בראשית". הקידוש הוא הנחלת הזיכרון של עמנו, זו התחנה השבועית של כולנו להיזכר בבסיסו של עמנו. והשבת היא ברית בינינו לבין בוראנו. אין ספק כי המטרה של "שבת וינפש" ושל מנוחת העובד חשובה כשלעצמה גם ללא הקידוש, אבל בלא שנבין ובלא שנחדד כל אחד בקרב משפחתו ובקרב סביבתו את נוסח הקידוש ואת הרגע היהודי הנפלא הזה, שנמשך אמנם דקה אחת אך הוא קיים כבר אלפי שנים ומועבר מאב לבנו כבר כל כך הרבה שנים - הרי אין זה יום השבת שאנו מחויבים וחפצים בו.

אנו חפצים ביום שישי, שבו לא רק מנוחה משיגרת החיים, אלא גם רגעים של מסורת, המשכיות, זיכרון למעשה בראשית. מי מאיתנו לא היה רוצה שילדיו יקבלו רגע אחד שבועי כזה של קשר לאבות אבותינו ולשושלת של עם ישראל לאהבת בוראנו ובכלל, למסורת של עמנו? איך יקבלו את המסורת ואת הקשר אליה ללא הנחלת אותם רגעים כה מיוחדים דוגמת הקידוש בליל השבת?

קדושי שואה עשו קידוש במחנות, יהודים אנוסים לחמו בכל דרך לעשות קידוש בליל שבת. ודווקא היום, כשאנו בארצנו, מולדתנו, יש טרוניה נגד קמפיין לקידום קידוש בליל שבת כערך ממשי שמכניס קדושה, מחשבה, ערכים, מסורת ותוכן ליום השבת של כולנו? זו לא התנשאות. זה חלק בלתי נפרד מהיהדות שלנו. היהדות היא של כולנו ולא רק של הדתיים, ולכן הקידוש הוא לא רק של ציבור דתי אלא של כל יהודי באשר הוא, אשר יכול לומר כמו כל אחד אחר את "אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו". כי המתנה הזאת של השבת ניתנה לכולנו, וחבל שלא ננצל אותה ולו לרגעים ספורים של מסורת, מנוחה יהודית וקשר שלנו אל אבותינו ואל עמנו.