שלושה כשלים משמעותיים עלו בתחקיר האירוע שבו חבט סא"ל שלום אייזנר במפגין מדנמרק: מקצועיים, פיקודיים וערכיים. בעוד על השניים הראשונים יכול היה הרמטכ"ל להעיר ולעבור לסדר היום, השלישי - הערכי - היה קו אדום שטוב שלא נחצה. התחקיר העלה מספר רב של שגיאות בטיפול באירוע. בהבנתו, בניהולו, בשליטה בכוחות ובטיפול במפגינים. עד כאן שום דבר שלא יהיה אפשר יהיה למצוא במאות אירועים דומים אחרים, וגם שום דבר שאי אפשר למחול עליו. רק בשנה האחרונה כבר הפיק צה"ל לקחים - בלי להדיח מפקדים - אחרי הכישלונות בטיפול בחדירת המפגינים הפלשתינים מסוריה ביום הנכבה, ובפיגוע הקטלני בכביש 12. תקלות הן חלק מהמשחק, קבע הרמטכ"ל, וכל עוד לא מדובר ברשלנות אפשר לחיות איתן. השוני במקרה הנוכחי, שחייב הדחה, הגיע מהמגרש הערכי. פעמיים שגה אייזנר קשות: בתקיפת המפגין, זה ברור, אבל לא פחות מכך בעובדה שלא דיווח. כמעט 30 שעות חלפו מרגע האירוע ועד שצה"ל למד עליו מתמונות שהופצו לשידור. הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד, מפקדי האוגדה והחטיבה - כולם הופתעו; לו היה מדובר בשני רב"טים שסוגרים ביניהם בשקט פרשה, עוד אפשר היה איכשהו להבין (וגם אז לא להבליג), אבל כשמדובר בקצין בכיר שתפקידו הבא לחנך את צוערי בית הספר לקצינים- בתחקירים אמר הרמטכ"ל כי בפעילות המבצעית היום דרושים קצינים שמשלבים נחישות עם תבונה פיקודית. להיות מקדימה, נכונים לקרב, אבל תוך כדי הפעלת השכל הישר. מפקדים חכמים שאינם נחושים לא ישיגו תוצאה, ומפקדים נחושים שלא נוהגים בחוכמה ייכשלו גם הם. אייזנר, לרוע המזל, נהג לא בחוכמה כשתקף, ועוד מול המצלמות. בשולי התחקיר, טוב יעשה צה"ל אם ישאל את עצמו ביושר כמה אירועים כאלה קורים ולא מתועדים, ומה באמת יודע הפיקוד הבכיר על מה שקורה בשטח. על שלל החטאים האלה הוסיף אייזנר חטא נוסף, שאפשר שחייב עונש חמור יותר עד כדי הרחקה מצה"ל. בעוד בתחקירים אמר כי שגה והביע צער, למקורביו בחוץ הוא אמר את ההפך. כך בשיחה שפורסמה בערוץ 10 עם חגית ריין, ובה תקף את הרמטכ"ל ואת אלוף הפיקוד, וכך גם בדברי מקורבו, הרב אביחי רונצקי, שאמר כי אייזנר שלם עם מה שעשה. אחד בפה ואחד בלב? כנראה, ולמרות זאת בחר הרמטכ"ל בבית הלל, ואיפשר לאייזנר להמשיך לשרת בצה"ל. ההחלטה הזאת לא מיזערה את הקמפיין הפוליטי שהמשיך ללוות את הפרשה גם אמש, כאילו מדובר היה בעניין של ימין ושמאל ולא במעידה מדרך הישר וההיגיון. גנץ מאמין שהאמת תנצח, אבל הוא צריך להיות מוטרד מהניסיונות הגוברים של גורמים בימין הקיצוני להתערב, לאיים ולפלג את שורות הצבא. טוב היה עושה גם אייזנר עצמו לו התנתק מחיבוק הדוב שקיבל; זה לא יציל לו את הקריירה וספק אם יעזור לו בהליכים הפליליים, אבל זה יהיה הדבר הנכון לעשות כפי שנהוג לומר במחוזותיו - "למען העם והמדינה".
