תתכוננו לרעידת אדמה

ריחה הרקוב של החלטת בית הדין העליון, להחזיר את שלוש הנקודות למכבי פ"ת, הגיע עד אמריקה, שם אני שוהה בחופשה. מדובר ברגע שמהווה קו פרשת המים של הכדורגל הישראלי, רגע שאסור ולא יכול לעבור בשקט. דרוש ביעור חמץ כללי בגוף המנהל את הכדורגל בארץ.

לכן אני קורא לכל ראשי הקבוצות במדינה להשבית מיידית את הליגה, עד שתיערך חקירה רצינית ועד שישונה המבנה העקום של מוסד ההתאחדות. אני מצפה שיעקב שחר, האיש שסביבו קיים קונצנזוס בקרב חובבי הענף, יקום וישמיע את קולו; הוא ממעט להתבטא ובוודאי לפעול בעניינים הקשורים בהתאחדות, וחבל, כי הוא חייב להצטרף למאבק.

שמענו את ההודעה חסרת התקדים של שרת הספורט לימור לבנת. ללב מחלחלת התחושה כי אם השינוי לא יבוא מבפנים, כמצופה, ייתכן שלא יהיה מנוס מהתערבות פרלמנטרית בכדורגל, אף שצעד כזה יוביל להדחה אוטומטית מהמפעלים האירופיים. רק רעידת אדמה שכזאת תצליח לזעזע באמת. כן, גם אם זה אומר שפלאטיני יעביר מכאן את אליפות אירופה לנבחרות צעירות ויהרוס את המתנה שיו"ר ההתאחדות אירגן לאחיין שלו.

ברור שיש קבוצות שהפחד מהיו"ר משתק אותן, מה שעלול לטרפד את הסיכוי לשינוי. במקרה כזה אוהדי הכדורגל יהיו חייבים להתאחד ולמחות בדרך תרבותית, למשל חרם מינויים כללי, שיכול לגרום לטוטו לצמצם את התמיכה בקבוצות בגלל היעדר עניין והכנסות.

למרבה ההפתעה, ידיעות על הקלה בעונש החלו להתפרסם עוד בבוקרו של הדיון בבית הדין העליון, ויוחסו לאופטימיות בקרב גורמים בהתאחדות. מכבי פ"ת לא היתה יכולה לבקש הרכב ידידותי יותר במעמד הערעור: ועדת משמעת של בית גיל הזהב. בהחלטה המקורית גילו הדיינים לנדאו ושמעוני אומץ ונחישות להיאבק באלימות ללא מורא; לפזטל, גרוס ופאלח, שביטלו את ההחלטה, אין המוטיבציה הזאת - יש להם סידור נוח לפנסיה.

איך אמירה דוגמת "מראות קשים ומזוויעים" מתיישבת עם החלטה סלחנית כזו? בעצם זה די טבעי. כבר שמענו את דעתו של התובע אבן עזרא על "מוסד החנינות" הזה. ההערה של עמי פזטל, שלפיה הלחץ הציבורי השפיע על עונש הפחתת הנקודות, היא חמורה מאוד. פזטל למעשה מטיל דופי בכושר השיפוט של דייני בית הדין. ההכרעה צריכה להיות על המגרש וזו בושה וחרפה, הדגישו הדיינים שוב ושוב, ונקודה בחודש ספטמבר שווה בדיוק כמו נקודה באפריל. הרי ביטלו את הקיזוז, לא-

המשפט המסכם את פסק הדין, שקובע כי בביטול העונש אין כדי לפגוע במאבק באלימות, הוא טעות מרה. ההחלטה השערורייתית כמוה כהוספת דלק למדורת האלימות. איש הישר בעיניו יעשה. האחריות לפצועים הבאים, או חלילה גרוע מכך, מוטלת על כתפי הדיינים.

אבי לוזון, גם אם אין לו כל חלק בפארסה הזאת, חייב ללכת הביתה. אם הכדורגל יקר לליבו, לא נותרה לו ברירה אלא להתפטר. אבל השאלה היא מה באמת יותר חשוב לו - הכדורגל הישראלי או מכבי פ"ת-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו