המשלחות עדיין לא יצאו לאיסטנבול, ואיראן כבר מוציאה את האוויר משיחות הגרעין שצפויות להתקיים בטורקיה בסוף השבוע. אחרי שהאיראנים דחו על הסף בשבועות האחרונים את דרישות המערב - סגירת המתקן להעשרת אורניום סמוך לקום והפסקת העשרת אורניום בשטחם - הם עברו אתמול לירות לכל הכיוונים: לטענתם, הם חשפו חוליית טרור ישראלית; הם הודיעו שיעצרו את הספקת הנפט לספרד וליוון והם מתכוונים לעשות אותו הדבר גם לאיטליה ולגרמניה. ובכלל, הסנקציות של האיחוד האירופי אינן מרתיעות אותם כהוא זה. הנשיא אחמדינג'אד התרברב אתמול כי ארצו תסתדר בקלות גם אם לא תמכור נפט במשך שנתיים או שלוש. הידיעה, מן הסתם, פתחה באיראן את מהדורות החדשות אחרי שהדברים שודרו בשידור ישיר. ככה האיראנים יוצרים אקלים "חיובי" לשיחות הגרעין. וגם טורקיה, המארחת, ספגה אתמול אש חזיתית מהאיראנים. בינואר 2011 עדיין הצליחו שתי המדינות להפגין אחדות לפני השיחות, גם אם היא לא היתה טבעית. אלה היו הימים שלפני המשבר החמור בסוריה. היום אנחנו כבר בשלב שבו טורקיה ואיראן הורידו את הכפפות, במידה רבה בגלל היחס העוין של אנקרה כלפי משטרו של אסד. חבר פרלמנט איראני פירסם אתמול מאמר דעה בעיתון "טהרן טיימס", הנקרא היטב על ידי הדיפלומטים המשרתים במדינה, שבו הוא תוהה לגבי "רצונה הטוב של טורקיה בשיחות". חבר הפרלמנט זורה אלחיאן, החבר במועצת הביטחון הלאומי ובוועדת החוץ של הפרלמנט, אומר כי טורקיה, לאור השינויים בעולם הערבי, מקיימת "מדיניות שברירית ולא יציבה", ובכלל, המערב אינו מתנגד לרעיון האיראני לקיים את המפגש עם המעצמות בעיראק. האיראנים תמיד היו אלופים בלמסמס דברים, עוד בעידן שהם בכלל נקראו פרסים. סבלנות ועורמה הן חלק מהמסורת הדיפלומטית הפרסית. לא רק על התוכן צפויים האיראנים להתדיין שעות על גבי שעות מבלי להגיע לתוצאות (מי לא זוכר את השעות שבילו בתפילה במפגש הקודם באיסטנבול כחלק מההתרסה), אפילו על מיקום המפגש הם התדיינו כאילו העולם הוא בכלל בזאר פרסי. בכלי התקשורת האיראניים הסבירו אתמול מדוע עיראק היא מקום מתאים יותר לשיחות, לאחר שהיא אירחה יפה כל כך את הפיסגה הערבית, ומדוע במקרה של הצלחת השיחות באיסטנבול יעברו המשלחות לעיראק בתאריך שטרם נקבע. ובינתיים, הזמן עובר. איראן לא מתכוונת להעניק מתנות לאף אחד בסוף השבוע, בטח לא לטורקים. האיראנים, באמנות רבה, הופכים כבר עתה את שיחות הגרעין מ-Money time ל-Garbage time.