בלי ליברלים: מצרים בין שלטון צבאי לאיסלאמי

במסגרת שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למצרים תכניס מצרים, על פי מקורות ביטחון מצריים, שבעה גדודים לצפון סיני כדי לבלום את הטרור. השאלה הגדולה היא עוד כמה זמן תיהנה ישראל מהלוקסוס הזה שמעניק לה הסכם השלום עם השכנה מדרום.

היום ננעלת בקהיר רשימת המועמדים לנשיאות מצרים. בחודשים מאי ויוני ייערכו שני סיבובי הבחירות הראשונות לנשיאות אחרי עידן מובארק. הצבא והאיסלאמיסטים מנהלים קרב טיטאנים אחרי שהוציאו מהמשוואה – לפחות בינתיים - את צעירי כיכר תחריר. הצבא הבין שבעידן הדמוקרטי הוא צפוי להפסיד את המערכה הרבה יותר מוקדם מהצפוי. סגן נשיא מצרים, עומר סולימאן, הצטרף לקרב. הצבא לא באמת מאמין שלסולימאן, המסמל יותר מכל אחד אחר את עידן מובארק, יש סיכוי לזכות באמון הבוחרים. אבל מצד שני הוא אולי יכול להעצים את מועמדותו של שר החוץ לשעבר עמרו מוסא.

ובינתיים האיסלאמיסטים צוחקים כל הדרך לקלפי. בימים אלה ממש מתקבלת משלחתם בוושינגטון בכבוד מלכים. מי היה מאמין שתנועה שהמועמד שלה חירת' א-שאטר מתחייב להטיל את חוק השריעה בארצו יזכה לאוזן קשבת בממשל אמריקני.

האחים המוסלמים הבטיחו עד עתה כי לא יבקשו להשיג רוב בפרלמנט. הבטיחו - ושיקרו. האחים המוסלמים הבטיחו כי לא יריצו מועמד לנשיאות - ושוב לא עמדו במילה. מאז תחילת מהפכת תחריר הם הפגינו עם הצעירים בכיכר וניהלו משא ומתן עם הצבא כדי לקבל לגיטימציה שלטונית. אתמול בוושינגטון הם התחייבו שלא להעמיד את הסכמי קמפ דיוויד למבחן ההמונים. וכי יש סיבה להאמין להם הפעם-

מצרים של השנים האחרונות הקצינה מאוד. 47 אחוזים, שבהם זכו האחים בפרלמנט, ועוד 25 אחוז שבהם זכו הסלפים, מצביעים בדיוק על זהות המנצח בבחירות. גם לתנועה הסלפית, שהוקמה במצרים (1926) עוד לפני האחים (1928), יש אספירציות שלטוניות. מספיק לעקוב ולהאזין למועמד שלה, השייח חאזם אבואיסמעיל.

מבחינת הצבא, קרב הטיטאנים הזה לא יכול להיות מוכרע בבחירות. בקלפי אין לו סיכוי. פתאום מועמד האחים המוסלמים א-שאטר לא יוכל אולי להתמודד מכיוון שישב בכלא (רק לפני שבועיים הצבא טיהר אותו כדי שיוכל לרוץ), ואילו נציג הסלפים אבו איסמעיל לא יוכל להתמודד, למרות הפופולריות הרבה שלו, מכיוון שאימא שלו אזרחית אמריקנית.

רק הצבא עוד יכול היום באופן לא דמוקרטי לבלום את האיסלאמיסטים מכיבוש מוחלט של השלטון במצרים. נכון, צעירי תחריר יכולים לחזור לכיכר. אבל השאלה הגדולה היא מה עדיף להם היום: שלטון הצבא או שלטון האיסלאם? הליברלים, הם כבר מזמן יצאו מהמשוואה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו