אין מראה מקום רציני המעיד כי דוד בן־גוריון השמיע אי פעם את ההערה התמוהה המיוחסת לו כאילו הארגון הבינלאומי של העולם הוא "או"ם־שמום". אך גם אם אמר כדבר הזה ברגע של בדיחות הדעת או כעס מר, מעולם לא התייחס בביטול לפעילות שרחשה בו בענייני המזרח התיכון וישראל.
החלטות מועצת הביטחון מזינות את הפעילות המדינית במזרח התיכון. יש המדמים אותן לקביים - שעליהם נשענת כל תנועה דיפלומטית לפנים או לאחור; ויש הרואים בהן מנוע לחידוש הפעילות המדינית. מאז 1967 לא היה צעד בזירה הישראלית־פלשתינית, שלא הזכיר את החלטות 242 ו־338, שסיכמו את מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים.
החלטות מועצת הביטחון אינן כמו סיכומים והצהרות בוועידות בינלאומיות, הסביר פעם סגן שר החוץ לשעבר זאב אלקין, "מפני שאינן הפיכות". זה מה שעלול להתחיל היום בתהליך אשר משכו בלתי ידוע, אבל סיומו עלול לגרום לישראל נזק רב.
אבו מאזן מאיים כבר זמן רב לירות את הכדור המדיני האחרון שבקנה אקדחו. אם יביא היום הצעה אשר תקבע תאריך סיום לנוכחות הישראלית ביהודה ובשומרון; ואפילו אם הנוסח ירוכך בידי הצרפתים והבריטים אבל במהותו יאשר את היוזמה הפלשתינית - ייווצר מצב אשר יגביר את התלות בווטו האמריקני. גרוע מזה, לראשונה עלול ממשלו של ברק אובאמה להימנע מלהטיל ווטו, ורמז לאפשרות מדאיגה זו ניתן שלשום בסיום המפגש בין בנימין נתניהו לבין ג'ון קרי, כאשר ראש הממשלה נמנע מלומר אם בן שיחו הבטיח לו להטיל וטו לפי הצורך.
הצעד הפלשתיני הוא שיאו של הליך זוחל להחרים מוצרים מההתנחלויות, לנדות את יושביהן וגם לפגוע בכלכלה שבתוככי הקו הירוק. הוא יזרים דם רע ליחסים בין ירושלים לבין הרשות הפלשתינית. המהלך במועצת הביטחון מתרחש בעיתוי גרוע, שכן ישראל שקועה במערכת בחירות תוקפנית בתוך הגושים הפוליטיים וביניהם.
אם יעמוד אבו מאזן על דעתו, ובמקביל גם צרפת, ואמריקה לא תצליח לבלום את המהלך עד לחודש מארס - הוא יגלוש בקול תרועה גם למערכת הבחירות. נתניהו יקרא לציבור להתלכד מאחוריו ולהדוף את הדיפלומטיה המערבית־פלשתינית, ויצחק הרצוג יאשימו כי גרם למצב הנחות שבו מצויה עתה ישראל בזירה הבינלאומית. הכל בקלפים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו