מוחמד מראח בחר למות אתמול כמו ג'יהאדיסט כי הוא היה ג'יהאדיסט מהזן הטהור והמסוכן ביותר. הצרפתים גילו השבוע בטולוז כי לא רק באלג'יר, בסעודיה ובמצרים חיים היום סלפים, אלא גם ברפובליקה החילונית שבה הם כל כך מתגאים. לא סתם סלפים שלא בהכרח חוצים את הקו ויוצאים לג'יהאד, אלא סלפים ג'יהאדיסטים, שמעצם הגדרתם שואפים לשנות את פני החברה שבה הם מתגוררים, גם אם היא מערבית, בכל אמצעי אפשרי, רצוי אפילו אלים. פחות מחמישה שבועות לפני הסיבוב הראשון לבחירות לנשיאות צרפת - ונושא ההגירה, איום הטרור האיסלאמי ותחושת היעדר הביטחון של האזרחים חזרו להיות הנושא המרכזי. במותו ציווה מראח על צרפת לשוב לעסוק בנושאים שהימין מתמחה בהם, ואילו השמאל מגמגם. הנשיא ניקולא סרקוזי הוא אולי המרוויח הפוליטי הגדול של הפרשה, גם אם הוא היה, מן הסתם, מוותר עליה. בצרפת תוהים כיצד דבר כזה קורה שעה ש"מר ביטחון" שלהם יושב בארמון האליזה. צרפת גם תוהה כיצד אדם כל כך מסוכן, שאף שב מפקיסטן ומאפגניסטן, לא נעצר בפאריס, ואף שוחרר לאחר שתוחקר בעקבות רצח הצנחנים במונטובאן ב-15 במארס. צרפת גם לא מבינה כיצד עשרות לוחמים של יחידת העילית שלה לא הצליחו ללכוד את מראח חי, כפי שביקש הנשיא, ולמה עבור התוצאה שהושגה היה צריך להתבזות במשך 32 שעות. ובכל זאת, מצבו של סרקוזי השתפר בסקרים. לראשונה אחרי זמן רב הוא מוביל בסיבוב הראשון מול יריבו הסוציאליסט פרנסואה הולנד (28 אחוזים מול 26), גם אם בסיבוב השני הפער לטובת הולנד עדיין ניכר (46-54). בינתיים, הכוכבת הגדולה היא מארין לה פאן, מנהיגת הימין הקיצוני. לה פאן חולמת על ההישג של אביה ב-2002, עת הגיע לסיבוב השני והכתים את צרפת כולה. מארין דיברה אתמול על "מלחמה" נגד הפונדמנטליסטים החיים בצרפת. אם הימין הקיצוני היה אחראי לפיגוע, לה פאן היתה יורדת למחתרת. משרד הפנים הצרפתי מדבר על בין 12 ל-15 אלף סלפים המתגוררים היום בצרפת. כולם ממוצא צפון-אפריקני וגילם נע בין 20 ל-35, רובם חיים במרסיי ובפרברי העיר ליון. נוכחותם מדאיגה את הצרפתים ומביכה את הקהילה המוסלמית. נהג המונית שהסיע אותי אתמול לשדה התעופה בטולוז היה צעיר צפון-אפריקני. היה לו חשוב להגיד לעיתונאי ישראלי שהוא מתבייש במעשים של מראח. "הרוב המכריע שלנו לא קיצוני", אמר לי, "אבל מספיק אחד כמו מראח כדי להכניס ללחץ מדינה שלמה, ואולי אפילו להשפיע על תוצאות הבחירות".
