הציון לפעולה: מספיק בקושי

אחרי מבצע ההשתלטות והריגתו של מוחמד מראח, הצרפתים חייבים להפיק את הלקחים, שכן עולות לא מעט שאלות שיש לבררן. ראשית, עולה מעל כולן שאלת העיתוי. נדמה לי - וזאת רק על סמך המעקב אחר הפרסומים בתקשורת - שהזמן שעבר עד לפריצה לבית המחבל היה ארוך מדי.

לו אני מפקד המבצע, הייתי מקדים את מבצע ההשתלטות לפחות בתשע שעות, שכן אין ספק שבפשרה שהיה צריך לעשות פה - בין הזמן שניתן להתשה של המחבל לבין הניסיון להביא להכנעתו - היה צריך לסיים את התהליך מוקדם יותר. צריך היה לקחת בחשבון את הנזק העצום שנגרם מעצם סיקור האירוע בתקשורת יותר מדי זמן ברשתות העולמיות. ברור לחלוטין שסיקור כזה גרם נזק והאדיר את הפעולה, האדיר את המחבל ויצר הזדהות וחשש מחיקוי של מעשה נפשע כזה.

כל מי שעיניו בראשו מבין שהנזק מפרסום כזה יכול להיות נזק לטווח ארוך, קשה יותר מאשר הפסד כזה או אחר של המודיעין שהיה או לא להביא את המחבל חי או מת. מיחידות מיוחדות מצפים לפעולה פשוטה באירוע כזה, שלכאורה נראה פשוט. מדובר היה בדירה בקומת קרקע או מעל הקרקע, במחבל בודד שנמצא בלי בני ערובה ובמבנה שניתן לחדירה מהרבה כיוונים. על הנייר, תנאים קלאסיים להשתלטות מוצלחת.

במקרה כזה מצופה מיחידות מיוחדות לסיים את המבצע בתוך עשר-עשרים שניות. הדבר אפשרי כשתוקפים בו בזמן מכל הכיוונים ובכל המימדים. בז'רגון המבצעי זה נקרא "התקפה משולבת רב-מימדית ורב-צדדית". כל פתח, כל חרך, כל מרפסת חייבים להיות מותקפים על ידי כוח משימה מיוחד שמתאים את עצמו לאותו מימד, אם זה תקיפה מלמעלה או מלמטה. צורת התקפה כזו אינה מאפשרת למחבל בודד להתמודד עם כמה כיווני תקיפה בו בזמן, כך שהמחבל נכנע או שהוא עושה את צרכיו מרוב פחד ובהלה.

אחד המקרים שזכורים בישראל התרחש בשנת 1979. אסירים ברחו מכלא רמלה והתבצרו בדירה בחולון. כוח ימ"מ ביצע תקיפה מכל הכיוונים באותה דירה והאסירים נכנסו להלם. בתוך כמה שניות הפעולה הסתיימה, עם כניעתם של האסירים והשתלטות עליהם.

לא ברור עדיין אם התקפה משולבת התבצעה גם במקרה הזה. מה שברור הוא שעצם זה שהמחבל הצליח לקפוץ מהמרפסת של השירותים מעלה את השאלה למה כוח מיוחד לא נכנס משם לדירה כדי למנוע אפשרות כזו. ירי של משהו כמו 300 כדורים שנורו מוכיח שככל הנראה לא לחצו את המחבל עם הגב אל הקיר.

נשאלת גם השאלה מדוע לא נעשה שימוש בגז מדמיע שיכול היה לנטרל את המחבל. במקרה כזה הוא היה מתעסק עם עצמו ואפילו לא יכול היה להחזיק נשק בידיו.

תפקידם של כוחות משטרה הוא לא לחסל ולהרוג. גם בתקופתי כמפקד ימ"מ ההנחיות היו לא להרוג מחבלים, אלא לשחרר את בני הערובה. לרוב השימוש בנשק נועד על מנת לפגוע ולהרוג רק כאשר יש איום על הלוחמים, לכן הדרישה של נשיא צרפת להביא את המחבל חי היא לא בלתי הגיונית.

הצלחת מבצע כזה תלויה בהצלחת המשא ומתן ובהבאת המחבל למצב של כניעה או הסכמה להסגיר את עצמו, או שעם כניסת הלוחמים הוא מרים ידיים או לא מתפקד. בכל מצב אחר שהוא מחזיק נשק חייבים לפגוע בו, שכן אם לא תבצע ירי סביר להניח שהמחבל הוא זה שיירה ראשון.

בשנת 1986 עבריין ישראלי חטף את חברתו ותינוק והסתובב לילה שלם בין רחובות לתל אביב כשהוא מאיים ויורה מרובה סער. דרישת המפכ"ל דאז, דוד קראוס, היתה שלא נפגע בחוטף. השבתי לו כי חוטף שמחזיק נשק ויאיים בשלב ההשתלטות, לא תהיה ברירה אלא לירות בו. ואכן, עם עצירת הרכב הלוחם הראשון שהגיע ראה את החוטף מחזיק נשק וירה במצחו כדור אחד. האנלוגיה היא שברגע שלוחם נתקל באיום שמסכן חיים, כמו בטולוז, חייבים לפעול על מנת לפגוע בו.

אני לא יודע אם ניתן להגדיר את הפעולה בטולוז ככישלון, אבל מה שברור הוא שהיה צריך לבצע את הפעולה מוקדם יותר. נתנו למחבל צ'אנס גדול. זאת ועוד: על פי הדיווחים, במשך 12 שעות לא היה לכוחות מידע אם הוא חי או נמצא בכלל בדירה.

הייתי נותן לפעולה הזו ציון מספיק בקושי. זה אמנם לא כישלון מלא, אבל מיחידות מיוחדות ניתן לצפות לפעולה יותר מהירה ויותר מתוחכמת. אפשר להתנחם בכך שהמשימה בוצעה ואין בני ערובה או אזרחים שנפגעו.

הביא לדפוס: איציק סבן

הכותב הוא מפכ"ל המשטרה לשעבר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו