פירוק - הפיתרון היחיד להפועל ת"א

1.קרב קשה מתקיים על תואר המאמן הגרוע בליגת העל, אבל אין ספק שאסי דומב גובר כרגע על הקולגות שלו. שתי קבוצות לא מאומנות עלו אמש לדשא בנתניה. 5,000 אוהדים (מישהו באמת קנה כרטיס לדבר הזה?) סבלו בקור ובגשם ושאלו את עצמם איך יכול להיות שהם יקומו ביום ראשון בבוקר לעוד שבוע מעיק של עבודה, מבחנים בתיכון, מסיבות חנוכה וילדים עם שפעת בבית, ואילו אלו שעל הדשא לוקחים חבילות של כסף כל חודש, צוחקים להם בפנים ועוד לא עושים עבודתם נאמנה.

לפני שנה בדיוק כתבתי מעל דפים אלו שהפועל ת"א חייבת ללכת לפירוק כדי להציל את עצמה מעצמה, אז הובהר לי שאני לא מבין כלום. עברה שנה, וכבר מדברים בבלומפילד על הקמת קבוצת אוהדים. זה פתרון רדיקלי מדי, אבל ירידת ליגה, התחלה במינוס תשע נקודות וניקוי האורוות למען עתיד טוב יותר זה לא דבר רע כפי שזה נשמע. עדיף שהדברים הללו יקרו כשהדברים עוד איכשהו בשליטה, אחרת לעלות ליגה תהיה משימה קשה למדי. ובנוסף, סוף סוף הרוכשים המדוברים יוכלו לרכוש את הקבוצה שתפסיק לשחק לפני כניסת השבת.

2.ויש עוד אלי כהן. זה שלא משתתף בבר מצוות, לא מוזמן לצעוק בתוכניות הטלוויזיה והרדיו, לא מפרשן ליגה גרמנית, ואף אחד לא מכניס ידיעות שקריות לאתרי אינטרנט. בסך הכל אלי כהן הוא מאמן כדורגל מצוין שיושב בבית מכל הסיבות שנכתבו למעלה. אז אתמול אלי כהן חזר לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב וניצח את הפועל ב"ש, זו שיש לה ממתג, תספורות חדשות ובעיקר נהי על כך שלא משדרים אותה בטלוויזיה. אולי עדיף אחרי אתמול לא?

3.מכבי נתניה היא סיפורו של הכדורגל הישראלי בקבוצה אחת: איש, שאיש לא יודע מאיפה הוא ולאן הוא הולך, מספר לכולם שיש לו מספיק כסף. הבדיחה שנקראת הבקרה התקציבית לא באמת בודקת, האוהדים מתלהבים, יש הצלחות, אבל אז מתגלות הבעיות. הבקרה התקציבית מגלגלת את האשמה, האוהדים מקללים על הגדרות, האיש מתברר כלא כזה עשיר, וחוזר חלילה בכל כך הרבה קבוצות ובכל כך הרבה שנים. ואף אחד, אף פעם, לא חושב להגיד סטופ. כולם מעדיפים להמשיך לגלגל את הבלוף.