מי יבין את סוסי הפרא?

ב־17 במארס 2015, יום הבחירות הקרוב, יחגוג ג'רמי פארגו 29. זה גיל קלאסי להיות בשיא, כשהבשלות והקילומטראז' שצברת פוגשים בגוף שעדיין מסוגל לנפק תוצאות איכותיות, רגע לפני שקלות הרגליים תאבד לכובד הניסיון.

אבל פארגו, המתקשה להביא לידי ביטוי את היכולות המוכחות שלו, מנסה לשנות את הסיטואציה כמו ג'יפ ארבע על ארבע התקוע בחול העמוק, ולוחץ בחוזקה על דוושת הגז, ממשיך להתחפר.

לכאורה שחקן בגיל כזה אמור לדעת איך לצאת ממצבים כאלה. אבל פארגו נעול עמוק בתדמית של הבחור הקשוח מדרום שיקגו, ג'ונגל עירוני הישרדותי, הנלחם על כבודו בסביבה מלאה בסכנות. מבחוץ זה מתפרש כעקשנות ילדותית, אגואיסטית, הלוקה בראיית התמונה הגדולה והצורך הקבוצתי, אבל האם הוא בכלל מסוגל אחרת?

האם שיחה של גיא גודס או ניקולה וויצ'יץ מסוגלת לחדור את מעטה השריון הפארגואי? רק מרחבים פתוחים יבינו את נפשם של סוסי הפרא, והרוח הפורעת בשיערם תאזין לצפונות ליבם. כך לקח אליפות עם עודד קטש, אך מכבי ת"א לא בנויה כדי שיתפרע על מנת שהקול הפנימי שלו יתאזן. היא צריכה ניצחונות ואת היכולות שלו בצבירת נקודות, יצירת מצבים, הובלת כדור ולחץ הגנתי. היא צריכה שיסייע לדווין סמית' ולבראיין רנדל, שמצאו את השקט הנפשי שלהם.

תחזור ליסודות, בוודאי יעצו לו. אם תלך עם הראש בקיר, הראש יישבר, לחשו. אך בסופו של יום, הרבה לפני שנלך לקלפיות, הבחירה בידיו. רק הוא יבחר איך הוא רוצה להיזכר.