האור הירוק לחסל את מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, זוהיר אל-קייסי, ניתן ביום שישי בידיעה שצפויה הסלמה. למעשה, קייסי היה חי-מת במשך יותר משבוע, וחיסולו עוכב עד להשלמת מסעו המדיני של ראש הממשלה בוושינגטון, וגם עד שיסתיים חג הפורים ויתבהר מזג האוויר. מטרת החיסול היתה לסכל פיגוע שאל-קייסי גילגל מעזה לישראל, דרך סיני, בדומה לפיגוע שגבה חיי שמונה ישראלים באוגוסט אשתקד. אז לא אישר הדרג המדיני לפגוע מראש בהנהגת הוועדות, שחוסלה רק לאחר הפיגוע; הפעם הוחלט להקדים תרופה למכה. בישראל מקווים שהחיסול אמנם סיכל את הפיגוע, אבל ההחלטה לסגור את כביש 12 לתנועה מבהירה שהאיום טרם הוסר כליל. עזה הגיבה לחיסול ברפלקס המותנה האוטומטי: שיגור רקטות ומרגמות. ועדות ההתנגדות מבצעות ירי לטווחים הקרובים לרצועה, הג'יהאד האיסלאמי משגר לטווח ה-40 קילומטר (המשגר החדש שהציגו אתמול אנשיו צולם ככל הנראה בלוב; בישראל מעריכים שלרצועה הוא לא הגיע). חמאס לא יורה בעצמו, אבל מעודד את הארגונים האחרים לפעול ומאפשר לחלק מאנשיו להילחם תחת כסות ארגונית אחרת. נכון לאמש, ידה של ישראל היתה בבירור על העליונה. לצד החיסול נרשמה פגיעה בעוד לפחות עשר חוליות של משגרים, בהם כמה פעילי שטח בולטים בג'יהאד האיסלאמי. אבל ההישג העיקרי לא היה בהתקפה אלא בהגנה: שלוש סוללות כיפת ברזל - שהתוכנית לתרגל את פריסתן בגוש דן נדחתה על רקע הערכות, שהתבררו כמדויקות, שצפויה הסלמה - רשמו בסוף השבוע הצלחה מרשימה של יותר מ-90 אחוזים ביירוט הרקטות שנורו לעבר ערי הדרום. עמיר פרץ, שכשר ביטחון כפה את פיתוחה של כיפת ברזל, רשאי בהחלט לחייך: שוב הוכחה יעילות המערכת לא רק בהצלת חיי אדם, אלא גם במתן חופש פעולה מבצעי ואורך נשימה מדיני לישראל. הסיבוב הבא כבר בדרך בממשלה בירושלים ובקריה בתל אביב התלבטו אמש עד להיכן למתוח את חופש הפעולה הזה. מצד אחד, כפי שהבהיר השר להגנת העורף מתן וילנאי, אין לישראל כוונה לגלוש למבצע קרקעי ברצועה. מצד אחר, בשבועות האחרונים נרשמה שחיקה מסוכנת בהרתעה מול הרצועה; מדי יום נורו קסאמים ומרגמות לשטח ישראל, שבהיעדר נפגעים (עניין של מזל) לא הגיעו לידיעת הציבור. בצה"ל הזהירו כי ארגוני הטרור בעזה מנסים "להרגיל" את ישראל לשיגרת ירי, בדומה למצב ששרר בדרום לפני מבצע עופרת יצוקה, וכי הימנעות מפעולה מוגבלת כעת תחייב פעולה גדולה בהרבה בעתיד. לכן היעד הברור הראשון של סבב הלחימה הנוכחי יהיה החזרת השקט לדרום. כאשר יגובשו הבנות הרגיעה בימים הקרובים, תתבע ישראל התחייבות מחודשת של חמאס כי לא ישוגרו רקטות ומרגמות ליישובי הנגב. לא שלמישהו יש אשליות: בשלוש השנים האחרונות נרשמת מגמה מדאיגה של התקצרות משך הזמן בין סבב לחימה אחד לשני, ובמקביל של עלייה ברמת האלימות של כל סבב. שני הצדדים מבקשים לדחוס כמה שיותר הישגים לימי הלחימה הקצרים: ארגוני הטרור - לשגר כמות גדולה של רקטות שתגבה מחיר דמים בצד המזרחי של הגדר, צה"ל - לפגוע בכמה שיותר יעדים ממערב לה. הערכה: יידרשו עוד ימי לחימה כחלק מזה צריכה ישראל להכריע אם לנצל את הלחימה, אבל עלול להיות לכך מחיר כבד: האש תועצם גם לכיוון ישראל, והיא עלולה לכלול - לראשונה - ירי גם מעבר לקו באר שבע-אשדוד. סיטואציה כזאת, שתקלע עוד מאות אלפי ישראלים לקו האש, תחייב כמובן עליית מדרגה מצידה של ישראל, שכאמור מבקשת להימנע ממבצע נרחב ברצועה. לתוך סד האילוצים וההתלבטויות הזה צפויים להיכנס בשעות הקרובות מאמצי התיווך הבינלאומיים, שתכליתם להחזיר את השקט לדרום. אמש כבר נרשמו ניצני מגעים; הם הגיעו, כרגיל, ממצרים, שנהנית ממעמד חזק בשני הצדדים. חולשת הנהגתה וצבאה מונעת ממנה אמנם לממש פעילות אפקטיבית נגד השטף הגובר של טרור בסיני (חלק מהארגונים מחציפים עד כדי ביצוע ניסויים באמצעי לחימה בשטח המצרי), אבל בסבבים האחרונים היא הוכיחה יעילות בהרגעת הצדדים. אמש העריכו בישראל כי יידרשו עוד כמה ימים של לחימה עד שתושג רגיעה, ולכן גם הוחלט לבטל בינתיים את הלימודים במוסדות החינוך בקו האש. עכשיו צריך לקוות שהסלוגן "דרום אדום" יישאר נחלתן הבלעדית של הכלניות: משמעת אזרחית (בעיקר בכל הקשר להימצאות במרחבים מוגנים) והמשך יעילות מבצעית (כולל של מערכות ההגנה) יקבעו את מימדי הצלחת סבב הלחימה הנוכחי.
