זה לא יום חג. בואו לא נתבלבל. יום שבו מאות אסירים משתחררים מכלאם, טרם השלימו את מלוא תקופת מאסרם, הוא יום חג עבורם ועבור בני משפחותיהם, אבל אסור שזה יהיה יום חג לציבור הרחב. מדובר באנשים שפשעו, פגעו והשחיתו, ואל לנו להקל ראש בכך. מערכת האכיפה, המשטרה, הפרקליטות ומערכת בתי המשפט עבדו שעות נוספות כדי לשלוח את האנשים האלו אל מאחורי סורג ובריח. להעניש אותם ולהרחיק אותם מהחברה כדי להגן עלינו. האנשים האלה הם עבריינים שהחברה הקיאה אותם מתוכה ושלחה אותם לרצות עונש על הפגיעה בחברה ובערכיה. מכלול של נסיבות הביא לשחרורם המוקדם של אותם עבריינים. אחד מהם הוא השר לשעבר שלמה בניזרי שהורשע בעבירות של קבלת שוחד, הפרת אמונים קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט. עוד משוחרר הוא השוטר לשעבר שחר מזרחי שהרג גנב רכב ואזרח חופשי טרי נוסף הוא בועז יונה שהפך את חייהם של משפחות רבות לגיהנום. הם לא אשמים ששוחררו מוקדם מן הצפוי. מי שאשם הוא המדינה. המדינה שחוקקה חוקים הפורשים שטיח אדום לפני אסירים המשתחררים טרם זמנם. ואשמה גם התקשורת. כן, התקשורת שלא מהססת להפוך עבריינים לגיבורים לאומיים. מסקרת בהרחבה את מעשיהם ולעיתים אף מציגה אותם כקורבנות שיש לרחם עליהם. רבותיי, לא מדובר בתוכנית ריאליטי. מדובר במציאות המרה של חיינו. מדובר בערכים שאנו מבקשים להקנות לבני הנוער במדינה שנאבקת על קיומה ומנסה לעצב את ערכיה. אין אסירים חשובים יותר או פחות. מי שסרח משלם את המחיר ועל כך לא מגיע לו פרס.
