מזכירת המדינה האמריקנית הילארי קלינטון הטילה אתמול בסנאט "פצצה" (צפון קוריאה משעה את תוכנית הגרעין שלה), אך הצניעה את הסיפור ("צעד ראשון צנוע בכיוון הנכון"). לא אופייני לאישיות בכירה בממשל אובאמה בשנת בחירות - אבל מה לעשות ובסרט הזה כבר היינו. פעמיים. צפון קוריאה כבר הבטיחה בעבר להשעות את תוכנית הגרעין תמורת סיוע הומניטרי והפתיעה בניסוי גרעיני. פעמיים (2006 ו-2009). ובכל זאת, החדשה היא דרמטית מאחר שמדובר בכותרת ראשונה גדולה שאותה מספק לעולם המנהיג הצעיר, קים ג'ונג און, שחגג ב-8 בינואר יום הולדת 30. בעבור יפן ודרום קוריאה הידיעה משמעותית ביותר. פרויקט הגרעין של המשטר הקומוניסטי המסוגר מהווה איום רציני ביותר על שתי השכנות. בשני המקרים וושינגטון היא המעצמה המתווכת. הסיפור הצפון-קוריאני, בעיתוי הנוכחי, משליך, מן הסתם, על הסוגיה האיראנית. בעוד כמה ימים ידונו אובאמה ונתניהו בסוגיית הגרעין האיראני. אובאמה עשוי לספר לאורחו כי הישג הממשל שלו עם צפון קוריאה הושג בעקבות מו"מ ולא באיום צבאי. נתניהו, מן הסתם, יזכיר לו למה הובילו הבטחות העבר הצפון-קוריאניות. אם ראש הממשלה יבקש להיות יותר ספציפי הוא גם יזכיר לו שבידי פיונגיאנג - אחרי ההבטחות - חומר בקיע לייצור שש עד שמונה פצצות. המגעים בין וושינגטון למשטר הצפון-קוריאני החדש התקיימו בין משלחות שתי המדינות באו"ם, שהחלו 24 שעות לאחר ההודעה על מותו של קים ג'ונג איל. שני הצדדים היו זקוקים לתוצאות: אובאמה כדי להיבחר שוב וקים ג'ונג און כדי להתבסס. ההודעה מאתמול לא מבשרת על עידן חדש (סין השותפה של צפון קוריאה גם לא מוכנה לכך) ובטח לא על פירוקה של צפון קוריאה מיכולת גרעינית. ההודעה רק מבטאת את רצונן של וושינגטון ופיונגיאנג לחדש את השיחות בהרכב מלא של כל המדינות המעורבות (צפון קוריאה, דרום קוריאה, ארה"ב, סין, יפן ורוסיה). בדיוק, אגב, מה שרוצה היום גם איראן, הלוא היא ה"צפון קוריאה שלנו".
