אתמול הלכה לעולמה אמו של אביגדור ליברמן, שילווה אותה היום בדרכה האחרונה, והחל ממוצאי השבת תיראה ההתכנסות בשבעת ימי האבל כמעין אירוע פוליטי. הכל בנימוס ובטקט הראוי, אבל פוליטיקאים ממפלגות יריבות יגיעו להביע השתתפות בצער, ובלחש יישמעו המשפטים: "אולי בכל זאת?... אז מה, זה באמת גמור?... בוא נעשה רגע חשבון".
לפי שעה, כולם מכחישים. האמת תצוף רק אחרי יום שני, שבו אמורה הכנסת לאשר את פיזורה בקריאה שלישית וסופית ואחרונה, שאין חזרה ממנה. אולי גם זה לא. שכן אם הטבחים הפוליטיים יגיעו למסקנה כי יש סיכוי של ממש להקים ממשלה חלופית - הליכוד והבית היהודי וש"ס והחרדים, ואולי גם קדימה - הם עשויים ללחוץ על נשיאות הכנסת לדחות את ההצבעה על הפיזור בשבוע נוסף. דבר אינו בוער.
הכל עדיין מאוד פריך. מצד אחד חוששים במפלגות סמוכות מפני רשימתו העצמאית של השר לשעבר משה כחלון ויוזמים חקיקת־בזק בלתי ראויה להכביד על מימון מסע הבחירות שלו.
במדינות הגונות מאשרים חוקים כאלה בראשית דרכה של הכנסת, לא ביומה האחרון. מצד אחר, אמש דווח כי גדעון סער שוקל ברצינות לחזור לזירה כדי להתמודד מול בנימין נתניהו בליכוד.
איש אינו יודע עד כמה ידיעות כאלה - והן יעלו חדשות לבקרים עד יום שני - משפיעות על להיטותם של המתווכים השונים להרכיב ממשלה חדשה ולדחות את הבחירות. גם זהותם של ה"מאכערים" ידועה. הם מהפוליטיקה הישנה.
אך הפעם תיתכן פעילות גם של אישים חדשים. קל לשער כי יש בשעות אלה ח"כים מאוכזבים מסיעת יש עתיד, שרומזים ומקווים כי החרדים יתפסו את מקומם בממשלה, וכך יוכלו להישאר על ספסלי האופוזיציה במליאת הכנסת ולא להיפלט ממנה.
בתנאים אלה, כל עוד הכנסת לא הטביעה את החותמת הסופית על החוק לפיזורה, יכניסו כחלון (ואולי גם סער) רגל בדלת, אבל לא ייכנסו לחדר האירועים.
בעיקרו של דבר הדעת נותנת כי יש יותר סיכוי שהבחירות יוקדמו. הן יאושרו ביום שני. אבל ישראל, ובוודאי הפוליטיקה שלה, היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו