המרכז־שמאל שרוי במצוקה קשה, אידיאולוגית ופרסונלית. חזון השלום־עכשיו התפוגג, ואין אף לא אחד מהמועמדים שלהם שמצליח לזכות במשאלי דעת קהל בשיעור דו־ספרתי של תמיכה. אזרחים שראו ביאיר לפיד הבטחה גדולה, כבר התנתקו ממנו. התרגיל המסריח לא הצליח ויאיר נותר בלי מלך וצריח. בעניין תרגילים כאלה היה צריך להתייעץ עם פרס לפני, ולא אחרי. ייתכן שבקרוב נראה את פרס מוביל את קמפיין הבחירות של יש עתיד.
עשרות שנים בכל מערכת בחירות השלום היה במרכז התעמולה של המרכז והשמאל. רק השמאל יביא שלום, הבטיחו לנו המועמדים, וכל ישראל יחיו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. פיגועים, מלחמות והנהגה פלשתינית רופסת שיכנעו את הישראלים שכל הדיבורים על שלום הם משחק שחמט של השמאל עם עצמו.
במערכת הבחירות הקרובה איש כבר לא ידבר על שלום, את הסחורה המשומשת הזו אי אפשר לשווק. האלטרנטיבה אם כן לדבר על צדק, אי שוויון, פערים חברתיים ומחירי הדיור. גם כאן מפלגות המרכז במצוקה. לנציגים שלהם בממשלה היו שנתיים תמימות כדי לקדם את מעמד הביניים, אבל במקום זאת הם העלו על ראש שמחתם את חוק מע"מ 0, שלדעת מומחים בעלי שם יעשיר את הקבלנים ולא יוריד את מחירי הדירות. הציבור הבין חיש מהר את האשליה, ונציגי יש עתיד עברו לעסוק במניפולציות פוליטיות.
ברוב תסכול נותר למנהיגי מפלגת השמאל והמרכז לטעון שראש הממשלה מנותק. כשאין שום דבר חיובי שאפשר לגשת איתו אל הציבור, יוזמים מסע בחירות שלילי. ההיסטוריה הפוליטית בישראל הוכיחה שקמפיינים שליליים רק מזיקים ליוזמיהם. חסד עשה נתניהו לציבור כשניתק את יאיר לפיד מכורסת שר האוצר. העתיד יוכיח עד כמה לא היה עתיד לכלכלת ישראל בהנהגת לפיד. בנסיבות אלה כל מה שנותר לימין לעשות הוא להציג חזית חזונית, ערכית וחברתית אחידה ולהכריע את הבחירות.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
