המסקנה העיקרית, הגורפת, שעולה מגל פיגועי הטרור של הימים האחרונים היא שאיראן בלחץ. אין דרך אחרת לפרש את התנהלותה הבוטה, האלימה, המנוגדת כמעט לכל היגיון מבצעי או דיפלומטי, פרט לקביעה שמקבלי ההחלטות בטהרן פועלים בימים אלה מהבטן ולא מהראש. מהודעה ראשונית שפירסמה אתמול משטרת בנגקוק על הפיגועים שסוכלו - בהמשך לאירועים בהודו ובגאורגיה - עולה כי מדובר באותו בית יוצר. לא של המטענים עצמם, אלא של ההיגיון: מטעני מגנט ("עלוקה") שמוצמדים לדופן או לגג הרכב ומופעלים מרחוק. כך נפגעה שלשום אשת השליח בדלהי, וזה גם מה שתוכנן לקרות בבנגקוק - חבלה ברכביהם של השליחים הישראלים על בסיס מודיעין שככל הנראה כבר נאסף. הביצוע עצמו היה חובבני במידה לא אופיינית לכוח אל-קודס האיראני: מחבלים לא מיומנים, מטענים לא גמורים, שימוש בדרכונים איראניים אותנטיים ולא בזהות בדויה. כל מה שארגון מקצועי נשמר שלא לעשות (ע"ע מי שפגע במדעני הגרעין בטהרן). אפשר שזה היה הלחץ לנקום מהר, אבל השורה התחתונה בעייתית מאוד לטהרן: מחבלים עצורים באזרבייג'ן ובתאילנד, ותסבוכת מדינית קשה גם עם הודו, מעצמה שנשמרה שלא להצטרף לחרם הנפט על איראן ושוקלת עתה לצנן את היחסים ההדוקים שהיו עד כה בין המדינות. ולמרות הכישלונות האיראניים, אסור לטעות. בשונה מניסיונות חיזבאללה שסוכלו בשנים האחרונות לנקום את חיסולו של עימאד מורנייה, על גל הטרור הנוכחי לא היתה לישראל שום התרעה. גרוע מכך, הביצוע אמנם נכשל, אבל ההכנה היתה קפדנית: מודיעין רב נאסף, המפגעים ידעו בדיוק את מי לחפש, באיזה רכב ובאיזה נתיב. גורמי ביטחון מעריכים שמידע דומה קיים בתיקים שהוכנו על נציגויות ושליחים ישראלים בעוד עשרות מדינות, ועל רקע ההערכה הקיימת שגל הטרור טרם חלף, ניתן להבין את הדאגה שהובילה להחלטה לאסור על נסיעה בכלי רכב פרטיים ולצמצם ככל הניתן תנועות לא הכרחיות של נציגים רשמיים מחוץ למתחם המגורים והשגרירות. בישראל מקווים למנף את אירועי הימים האחרונים (לרבות העדויות הגוברות על מעורבותה של איראן בסיוע לנשיא אסד בדיכוי האלים של ההפגנות בסוריה) לכדי דיבידנד מדיני שיהדק עוד יותר את המצור על איראן בסוגיית הגרעין. סביר שזה היה קורה ממילא מחשש לתקיפה ישראלית (שבגללה צפוי גם אחמדינג'אד להודיע היום כי איראן העבירה חלק מתהליך ההעשרה למתקן חסין התקיפה שהושלם לאחרונה במעבה ההר בפורדו, סמוך לקום), אבל הלהיטות האיראנית לפעול למרות המחיר הכבד הכרוך בחשיפתה בכל החזיתות צריך בהחלט לעורר דאגה בירושלים ובמערב. אם להיות אופטימיים, יש סיכוי שהלחץ הזה יוביל את איראן, בקצה, להשהות את תוכניתה הגרעינית, אבל יש גם קצה שני, מסוכן ונפיץ, שאיראן משתעשעת בו בימים האחרונים, משחק שעוד עלול לעלות במחירים כבדים.
