תיאטרון האבסורד של הפרלמנט הצרפתי | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תיאטרון האבסורד של הפרלמנט הצרפתי

, עודכן
0

הנטייה לכבד נבחרי ציבור מונעת ממני להאמין כי 339 חברי האסיפה הלאומית של צרפת, שהצביעו בעד ההחלטה להכיר במדינה פלשתינית, מאמינים באמת כי קידמו את השלום ואת הקמתה של מדינת פלשתין. אם לא היו עושים זאת בעצמם - הייתי אני מוחא להם כפיים כהערכה על מופע תיאטרלי של צביעות, שראוי יותר להיות מוצג בקומדי פראנסז.

קשה להאמין, אבל 151 נבחרים התנגדו להחלטה. יכול להיות שאלה מתנגדים למדינה פלשתינית? מתנגדים לשלום? הצבעת הפרלמנט הצרפתי צבועה ואינה מקדמת בכלום את השלום באזורנו, לכל היותר את תחושת שביעות רצונם של אלו שתמכו וחשים כי התקרבו לגנדי, למנדלה או לאמא תרזה, אבל בפועל רק חיבלו בתהליך השלום, וחמור לא פחות - תורמים להגברת העוינות כלפי הקהילה היהודית בצרפת.

ואולי בכלל מדובר בעניין דמוגרפי ומבחינת חברי הפרלמנט מהשמאל הכל אסטרטגיית בחירות וחיזור אחר הקול המוסלמי.

ישראל לא המתינה לשבדיה ולהחלטות הפרלמנט באירלנד, בבריטניה, בספרד ובצרפת - ומחר בבלגיה ובאיחוד האירופי - כדי להכיר במדינה פלשתינית. ראו הצעת החלוקה של 1947 ונאום בר־אילן של ראש ממשלה ימני (נתניהו) שדיבר על הרעיון של שתי מדינות לשני עמים. נזכיר לחברי הפרלמנט הצרפתי כי אנחנו עדיין ממתינים לנאום ביר זית של אבו מאזן, שבו יכיר במדינה יהודית.

הפרלמנט הצרפתי הרחיק לכת אף יותר מהבריטי ומהספרדי. שר החוץ, לוראן פאביוס, הציג יוזמה המדברת על מו"מ לתקופה של שנתיים (מתנה לאובאמה?), שבסיומו נזכה לשלום מיוחל או להכרה רשמית של צרפת במדינת פלשתין. אפשר לפרש זאת או כסוג של אולטימטום כלפי ישראל או כתמריץ לפלשתינים שלא לוותר על דבר.

ההתעלמות המוחלטת של הצרפתים ממה שעברנו הקיץ - ירי הרקטות מעזה, המערכה הקשה, לוויות ילדינו - מנאומו הקשוח והבלתי נסבל של אבו מאזן באו"ם, מהפיגוע המתועב בבית כנסת בירושלים, מפריחת הג'יהאד האיסלאמי (כולל באירופה), היא מתסיסה ומקוממת (אגב, הפרלמנט בדרך כלל דן בבעיות פנים. יכול להיות שכל בעיותיה של צרפת נפתרו?).

הגישה כי הכרה בינלאומית במדינת פלשתין תקדם את העניין תלושה מהמציאות. כיצד הפיכתה של פלשתין למדינה משקיפה באו"ם ב־2002 קידמה את הפלשתינים? כיצד עשתה זאת ההכרה בפלשתין כחברה באונסק"ו, גם על ידי צרפת, ב־2011? באופן פרדוקסלי מי שתהיה אחראית למדינה פלשתינית, אם תקום, היא רק ישראל.

לתיאטרון הצרפתי נולדו 339 מוליירים חדשים, שכתבו מחזה אבסורדי חדש. לאור הצלחתו מעניין לדעת - מתי יועלה המופע מדינת כורדיסטן? או שמא זה רציני מדי?

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר