מי צריך אישור מאבו מאזן?
, עודכן
"לעולם לא נכיר ביהדותה של מדינת ישראל", הצהיר אבו מאזן בישיבת שרי החוץ של הליגה הערבית בסוף השבוע בקהיר. הצהרה זו, כמו הצהרות אחרות מפיהם של מנהיגים ערבים ופלשתינים, לא רק שנועדו לקעקע את הזכות ההיסטורית ואת הלגיטימציה הבינלאומית לישראל כמדינה יהודית, אלא נועדו לאותת כי הפלשתינים אינם מוכנים להתקדם לקראת מו"מ רציני לפתרון הסכסוך.
אולם מעמדה של ישראל כמדינה יהודית אינו ניתן לה מתוקף הכרה או הכרזה של מנהיג ערבי כזה או אחר, אלא מתוקף ההבנות וההסכמים הבינלאומיים, שהכירו בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל כפי שמוצהר במגילת העצמאות - קשר שהפלשתינים מנסים זה שנים רבות להתכחש לו.
ואכן, כמה הצהרות והסכמים המחישו היטב לא רק את הקשר של היהודים לישראל, אלא גם את זכותם לשלוט בה ולהקים בה מדינה יהודית, ובהם הצהרת בלפור מ־1917, שביטאה את נכונות ממשלת בריטניה לתמוך בהקמת בית לאומי בארץ ישראל; הסכם פייסל־ויצמן שנתיים לאחר מכן, שבו הכירו הערבים בהקמת מדינה יהודית בישראל בתמורה להקמת מדינה ערבית אחת גדולה (לא פלשתינית) במזרח התיכון; הספר הלבן הראשון של 1922, שנקבע בו במפורש כי היהודים הם בעלי הזכות על ארץ ישראל "בזכות ולא בחסד", ועוד.
נראה שביטוי ממשי לזכות היהודים על הארץ, בניגוד לתביעות הפלשתיניות, היה במיוחד ביולי 1937, כאשר הבריטים פירסמו את תוכנית החלוקה (ועדת פיל), שבה הציעו להעניק ליהודים מדינה, בשעה שלפלשתינים הוצע רק להסתפח לשלטון האמיר עבדאללה בעבר הירדן. זו היתה סטירת לחי לשאיפות הלאומיות של הפלשתינים ולניסיונותיהם לבטל את הקשר של היהודים עם ארץ ישראל, ובעיקר ביטא הדבר את חוסר נוחותם של הבריטים מפעילותיהם של הפלשתינים באותם ימים של המרד הערבי.
אף שהחלטת החלוקה, שקיבלה העצרת הכללית של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, לפני 67 שנה, הכירה גם היא בעקרון חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, הרי נוסח ההחלטה מצביע גם הוא על הקשר המיוחד דווקא של היהודים לארץ ישראל בניגוד לקשר שניסו הפלשתינים לטעון כלפיה. בהחלטה נאמר במפורש כי תוקם בארץ ישראל "מדינה ערבית ומדינה יהודית". כלומר, לא הוזכרה כלל הקמתה של מדינה פלשתינית בארץ ישראל. רק לאחר חתימה על הסכם אוסלו ב־1993 הסכימה ישראל לראשונה להכיר במדינה פלשתינית לכשזו תקום. בתמורה הצהיר יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, שנה לאחר מכן, גם הוא כי הוא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית וחזר על הצהרה זו כמה פעמים לאחר מכן.
לכן הניסיון של אבו מאזן להתכחש לעברה ההיסטורי, למעמדה וליהדותה של ארץ ישראל לא מועיל לעניין הפלשתיני ומעכב את התקדמותם בתהליך השלום. מוטב לו היה גם הוא מצטרף להחלטות ולהסכמים הבינלאומיים, מכבד אותם ומנסה ליצור הבנה טובה יותר עם מדינת ישראל תוך כדי הכרה בה ולא מתוך ניסיון להתכחש לה. סביר להניח שלו היה עושה זאת, היה צועד צעד אחד נוסף, אולי קטן אך משמעותי, לקראת שלום אפשרי בין שני העמים.
הכותב הוא ראש החטיבה ללימודי מזרח תיכון במכללה האקדמית גליל מערבי