מפלגות אווירה? אין קיצורי דרך

לו היינו מקיימים סקר פתוח ובו מציגים שאלה אחת: "איזו מפלגה מתוך ספר ההיסטוריה של המפלגות נתנה מענה למשאלות ישראלים רבים, בייחוד מקרב המעמד הבינוני, שקצו בשחיתות שיוחסה לשלטון?" - הרוב המוחלט היה עונה: "יש עתיד".

האמת? יש עבר. המילים הללו בדיוק מגדירות את ד"ש, שהובילה ל"מהפך" כבר ב־1977. גם אז דמות ציבורית מוכרת ואהודה מהפוליטיקה - הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין - הקים תנועה חדשה לדמוקרטיה, חבר לפרופ' אמנון רובינשטיין משינוי וברא את ד"ש. מובן שבמצטרפים לעלות על עגלת ההבטחה לשינוי היו גם אלוף (מיל' מאיר עמית) ותעשיין (סטף ורטהיימר). אני ואתה נשנה את העולם.

עכשיו, שימו לב למטרות: שינוי שיטת הבחירות, תמיכה בהנהגת בחירות אזוריות וצמצום מספר המפלגות המיוצגות בכנסת; מלחמה בשחיתות ובהון השחור ודאגה ל"משטר חיים צודק" ול"חלוקה שווה של הנטלים על הציבור"; הנהגת מדינה יהודית ודמוקרטית, קביעת חוקה והפרדת דת ומדינה. מעתה אמור: מושחתים (הפוליטיקה הישנה), נמאסתם! אנחנו מביאים איתנו את בשורת הדמוקרטיה (הפוליטיקה) החדשה.

אח! איזו אשליה נעימה. ואיך הציבור, כלומר אנחנו, בלענו את הפיתיון הזה. 15 מנדטים! לא פחות ולא יותר. ומה היה הסוף? התרסקות. תחילה התפצלו לחצי ובהמשך, ממש כמו אמבה, הוסיפו להתפצל עד שהפכו לאבק. מצלצל מוכר? לפני שתמהרו לענות "קדימה", תנו לי להזכיר לכם עוד כמה: יחד של עזר ויצמן, מפלגתו של רפול, הגמלאים, וכמובן - שינוי, מפלגת המרכז של טומי לפיד. וזה לא הכל.

הרי לצד המפלגות שמצליחות לייצר את המומנטום שהופך אותן לגדולות, לכאורה, ושעוברות בערך 20 דקות עד שאנחנו "חוטפים אותה ישר בפרצוף" ומבינים שגם מהכוכב הזה לא תבוא הישועה, קיימות בממוצע 20-25 מפלגות קטנות, שבמקרה הרע לא יחצו את אחוז החסימה, ובמקרה הטוב יכניסו את הרגל בדלת. ואז, נו, באמת, מה כבר עושים עם שני מנדטים?? (קדימה, כבר אמרנו?)

והשאלה היא מתי נתבגר. מתי נלמד מהניסיון שאין ברכה במפלגות אווירה? מתי נבין את שיטת הבחירות הקיימת במחוזותינו, על יתרונותיה ועל חסרונותיה? מתי נבין שצירופו למרכבת הממשלה של פרטנר חדש, גם אם הוא מבטיח שיש עתיד ומריץ אותנו בתנופה לשינוי, לא תהפוך את הקדנציה ה"מרועננת" למסע של "גדולים מהחיים" להגשמת חלומות פרטניים? מתי נבין שאין קיצורי דרך? שיש לנו שתיים־שלוש בעיות עקרוניות שעליהן אנו נחלקים, ואסור לבחור במישהו, יפה ומבטיח ככל שיהיה, רק בזכות נושא אחד וסיסמה טובה? מתי נבין שמי שרוצה עתיד חייב לשנות בתוך המפלגות הגדולות, או למצער בתוך מי שברור לך באיזה גוש הוא יושב?

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!