"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

החרדים חוזרים למגרש המרכזי

,עודכן

לאחר תקופה ארוכה יחסית, שבה לא מילאו הפוליטיקאים החרדים תפקיד חשוב בחיינו, להוציא ידיעות מזדמנות על יחסי האהבה־שנאה שבין דרעי לישי, הם חוזרים לעמודים הראשונים. האופוזיציה והקואליציה מחזרות, זה מציע להם לשוב הביתה במסגרת חירום לאומי, וזה מציע להם להקים ממשלה חלופית, ואילו הם חוזרים לעצמם: מיתממים, מחייכים, שומרים לעצמם את סודותיהם, ומתחמקים משאלות המראיינים. חזרה עטרה ליושנה.

האמת הפוליטית, שאינה קשורה להרכב הממשלות או לשאלת זמן קיום בחירות בישראל, היא שהימין אינו יכול לזכות ללא הצבעת החרדים, ואילו השמאל אינו יכול לזכות ללא קולות הערבים: שתי קבוצות מיעוט לא ציוניות, הקובעות, כבר שנים, מי יהיה רה"מ הציוני שלנו. השמאל לא צירף מעולם את המפלגות הערביות לממשלותיו, גם כאשר שלט באמצעות ממשלת מיעוט ונזקק לקולות חברי הכנסת הערבים, ואילו הימין משתדל להקים קואליציות שאינן כוללות חרדים, וכשהוא מצליח - מוביל מהלכים הפוגעים בחרדים, בעיקר בתחום גיוס בחורי הישיבה, עד שהוא נאלץ לחזור בו, בגלל התלות בהם.

המפלגות הערביות לא יתמכו בממשלות ימין, אף שהיו בעבר גישושים כאלה. המפלגות החרדיות יעניקו למפלגות הימין את הרוב הנדרש להן כדי להקים ממשלה, אבל לא יתחייבו מראש לתמוך רק בראש ממשלה מן הימין. הן לא יהיו אלה שיעניקו את הרוב הנדרש לממשלת מרכז־שמאל, אך הן עשויות לחבור אליה, אם רוב כזה ייווצר בלעדיהן.

מסובך? לא כל כך. הציבור החרדי מתגלה כציבור הניצי ביותר בישראל - יותר ממצביעי הליכוד וישראל ביתנו, ואף יותר ממצביעי הבית היהודי. גם במפלגות שאין לתומכיהן שום מעורבות בקביעת רשימותיהן לכנסת אין אפשרות להתרחק כל כך מן הציבור. הצטרפות לרוב קיים, כדי להבטיח את האינטרסים המגזריים, היא דבר שאפשר לעכל; יצירת רוב למרכז־שמאל כתוצאה מכעס על ממשלות הימין - אין לה סיכוי. גדולי התורה האשכנזים וחכמי התורה הספרדים לא יאפשרו לחברי הכנסת (גם אם הללו אומרים את דבריהם הכעוסים מעל דוכן הכנסת ובהופעותיהם בתקשורת) להתרחק באופן בוטה מדי מן הבוחרים שלהם.

כאשר בידי החרדים להחליט מי רה"מ, הם ייטו לדחות הכרעתם לרגע האחרון, ייהנו מהחיזורים, יבואו לנשיא וידברו על אחדות ישראל במקום להכריז על המועמד שלהם לראשות הממשלה, ויבקשו לבוא אליו פעם נוספת, לאחר שמפלגות אחרות יגלו את דעתן, אבל ברגע האמת ייתנו את תמיכתם למועמד הימין. אם יצליח מועמד המרכז־שמאל להשיג רוב בלי החרדים, סביר להניח שסיעותיהם יעשו מאמץ גדול כדי לחבור אל הרוב הזה. אין שום צורך לעשות איתם הסכמים מראש.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר