בין הר נוף ליאנוח ג'ת: ללמוד להתחבר

בין שכונת הר נוף בירושלים ליאנוח ג'ת בגליל קיימים הבדלים תרבותיים גדולים, אבל גם קו מקשר טרגי שנמתח לאחר הטבח בבית הכנסת בירושלים. קו בין ארבעת הנרצחים היהודים, שנולדו בגולה ובחרו להתיישב בישראל כמרכז של לימוד תורה, לבין דרוזי שדמו נשפך בעת מילוי תפקידו בצורה הרואית, שגדל בכפר שמשפחתו קשורה אליו דורות רבים. אלו מאמינים שתורת ישראל ושקידה בלימוד הן המגן הטוב ביותר, ואלו מאמינים בברית דמים שתורגמה ל־400 חללים של העדה שמסרו את נפשם למען המדינה.

ביקרתי בבית האבלים של זיאד סייף ז"ל ובבתי האבלים בהר נוף. בשני המקומות נשים וגברים ישבו בנפרד, אצל שניהם מסורת אבות היא עניין מרכזי בתרבות, אצל שניהם חיים בתחושה שתרומתם הייחודית למדינה אינה מובנת לכלל.

אצל הדרוזים שמעתי לא פעם: "עוד כמה פעמים נצטרך לפרוע את הצ'ק כדי להוכיח שוב ושוב את נאמנותנו לישראל?" ועוד הם תוהים: "מתי נראה את החברה הישראלית ביום חג בכפרים הדרוזיים, ולא רק בסוכת האבלים?..." ובציבור החרדי התגובה המיידית והטבעית היתה הכרת הטוב לזיאד ולדרוזים בכלל על ההקרבה ועל אומץ הלב, שככל הנראה מנעו אסון גדול עוד יותר. השתתפות החרדים בהלוויה שלו היתה קידוש השם גדול בעיני רבים. גם במכתבן של ארבעת האלמנות לאחר הרצח היה מסר של אחדות ואחווה, היתה בו אצילות נפש גדולה וקבלת גורל שרק ציבור חרדי יודע להכיל.

אצל החרדים מתחיל תהליך הבנה לכך שיותר ויותר מהם מתערים בחברה, בצורות שונות ובמינונים שונים. עם זאת, וכתגובה מפלגים קיצוניים, יש רצון דווקא בזמן הזה להזהיר את הציבור החרדי מהתקרבות, שמא יבינו שקשרי הדם אינם נרקמים ברגע של אסון כמו שהיה בבית הכנסת, אלא בעצם במדינה שלנו כולנו קשורים בגורל, בין שנרצה ובין שלא נרצה.

הפחד של אותם קיצוניים הוא התקווה של רוב תושבי מדינת ישראל. בזמן שישבתי עם בניו של הרב משה טברסקי ז"ל סיפרתי להם על הגלים שהיכה מכתבה של אמם. הציבור הישראלי רוצה את החיבור ומבקש את קירוב הלבבות. הרצון לא בא מתוך רצון לשנות, אלא מרצון לקבל. לציבור החרדי חששות גדולים לקראת התהליך, אבל כשיסתכלו לעומק יגלו שהחיבורים קיימים כל הזמן, גם אם יש אינטרסנטים שרוצים להסתירם ולהפחיד מעצם קיומם.

העם היהודי ידע תמיד לקחת גורל זה ולהפוך אותו לגורם להתחזקות. בטבח בבית הכנסת נוצר קשר ייחודי בין הציבור החרדי לעדה הדרוזית, אבל כשנביט לעומק נראה שחיבור הוא צו השעה, לא רק בין הר נוף ליאנוח ג'ת, אלא בין כל החלקים בחברה הישראלית.

הכותב הוא יו"ר ארגון "גשר", הפועל למען קידוםהערבות ההדדית וההבנה בין חלקי העם