סוף השבוע האחרון נתן הזדמנות להציץ שוב באופן בלתי אמצעי בעמדות כל השחקנים המעורבים במאבק על הגרעין האיראני: ישראל, שמאיימת בתקיפה; ארה"ב, שמתנגדת לה; איראן, שעסוקה בהונאה ובאיומים; והארגונים הבינלאומיים, שמנסים לקדם הידברות. שר הביטחון ברק הציג את העמדה הישראלית שלפיה הזמן אוזל ונותר מרווח צר מאוד לסיכול פרויקט הפצצה האיראנית. איראן, הזהיר, נעה במהירות ל"מרחב החסינות". היא מעבירה את יכולת ההעשרה ואת החומר המועשר אל האתר החדש פורדו (סמוך לקום), שנבנה במעבה האדמה כדי לסכל אפשרות תקיפה. ברק סבור כי יש להחריף מאוד את הסנקציות כדי לברר אם איראן אכן נסוגה, ואם לא - לתקוף בהקדם, אחרת כל העסק יהפוך תיאורטי בלבד. מנגד, שר ההגנה האמריקני פאנטה הודה בראיון ל"וול-סטריט ג'ורנל" כי גם לפצצות חודרות הבונקרים הגדולות ביותר (במשקל 14 טונות) אין יכולת להרוס כליל את המתקן החדש. המסר של פאנטה ברור: גם אם נירה בתותחים הכבדים שלנו, לא נהרוס את הפרויקט כליל. הפתרון המיטבי כעת הוא סנקציות עם האצת הפיתוח של אמצעי לחימה מתקדמים יותר. איראן, בינתיים, ממשיכה בשלה. בעוד בידי המערב מצטברים חומרים מרשיעים על פעילותה הגרעינית, ממשיכה ההנהגה בטהרן לטעון כי מדובר בפרויקט לצרכים אזרחיים. וכדי להיראות כמי שלא מתקפלת, היא מקדימה את אמברגו הנפט האירופי בחוק שיאסור מכירת נפט ליבשת. באיראן מקווים לגרום לעליית מחירים שתוביל לריכוך הסנקציות, או לפחות לבלימתן בשלב הנפט ולפני הרחבתן גם לבנק המרכזי. הצלע הרביעית, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (יחד עם גורמי או"ם), מנסה לעודד הידברות. משלחת הפקחים שתחזור היום לטהרן לראשונה מאז אוקטובר קיבלה יותר מרמז על כך שאיראן עשויה להסכים לחזור למו"מ שפוצץ לפני כשנתיים. באיראן עשויים לדבר כדי לעכב את הסנקציות ולקנות זמן, במערב יבקשו לנצל זאת לעיכוב פרויקט הגרעין ולקניית זמן לסיכולו בדרכים אחרות. ובעוד כל הצדדים מבקשים לקנות זמן, ממשיכה ישראל לצעוק שהזמן נגמר. בין שני התרחישים הסבירים כעת - של העצמת הסנקציות ביולי מחד גיסא, ושל חזרה לשיחות בתקופה הקרובה מאידך גיסא - תידרש ממשלת נתניהו להחליט אם היא תוקפת באיראן למרות התנגדות אמריקנית ואירופית ברורה, או שהיא ממתינה שוב. ההחלטה טרם נפלה, עד שהיא תתקבל עוד צפויים לנו לא מעט דיבורים, הצהרות ואיומים של כל הצדדים, בתקווה שהלחץ המתעצם יגרום לאיראן להיות זאת שתמצמץ ראשונה.
