ניצחון ללא שום בשורה

אחרי שרשרת הכישלונות הבלתי נגמרת, מכבי חיפה קיבלה עוד הזדמנות להרים ראש, ועוד מול יריבה גדולה כמו הפועל ת"א, שגם היא רחוקה מימי הזוהר שלה - זה היה משמעותי במיוחד.

חיפה הייתה צריכה את הניצחון כדי להתרומם מעט מהתהום בו היא מצויה, אבל צריכה לקחת את זה בעירבון מוגבל, כי צורת המשחק שלה לא הביאה שום בשורה להמשך.

הירוקים ידעו להעניש את ההגנה החלשה של הפועל עם התקפות מתפרצות טובות בזכות המהירות של עזרא, עמאשה ותורג'מן, אבל במשחק המסודר שוב לא היה לה מה להציע. סטאנוייביץ' הפך שוב את ההרכב עם ארבעה שינויים לעומת המשחק באשדוד, כשהמעניין ביותר היה חזרתו של יוסי בניון. אמנם הציפיות ממנו שונות וצנועות מאשר ערב פתיחת העונה, אבל עצם נוכחותו מהווה זריקת עידוד לכל הקבוצה.

אחרי הניצחון היפה על ב"ש, ת"א חזרה למימדיה האמיתיים העונה. תוכנית המשחק של הפועל קרסה מהר, כבר במחצית הראשונה. הרעיון לשחק עם חלוץ מדומה לא עלה יפה וגרם לכל היותר להרבה התקפות מדומות.

הפועל החזיקה יותר בכדור, אבל בסגנון הזה לא היה לה שום סיכוי להבקיע. ספורי שהוצב בעמדה קדמית מהרגיל לא בא לידי ביטוי מול צ'וצ'אליץ' ודגני.

עד שאסי דומב התעשת והגיב למשחק האנמי של קבוצתו, הפועל כבר הייתה בפיגור שהיה קשה לה למחוק. יש להפועל בעיה קשה במשחק ההגנה וביכולת האישית של השחקנים בחלק האחורי. השערים שהיא ספגה היו קלים מדי.

דומב שלח למגרש את אזולאי על חשבונו של מלכה והביא לשיפור במשחק. עם שני חלוצים זה נראה הרבה יותר טוב מבחינת האורחים. עד המשחק הזה אזולאי לא ממש היה בעניינים אבל הפעם עשה פעולות טובות מאוד שאולי יחזירו לו את הביטחון.

הפועל שלטה לחלוטין לכל אורך המחצית השנייה, בזמן שבחיפה רק קיוו לשמוע את שריקת הסיום. חיפה הלכה אחורה ונעלמה מהדשא. היא חיפשה ניצחון בכל מחיר והצליחה, אבל קשה להסיק מהמשחק הזה להמשך. חיפה עוד רחוקה מלהיות קבוצה. לפחות הקהל נתן עוד הצגה והוכיח שוב שבהיעדר בשורות על הדשא, הם הסיפור הגדול של המועדון הירוק העונה.