חשודים. אותם הורים הם עדיין חשודים בהתעללות בתאומיהם בני הארבעה חודשים. אבל עצירתם על ידי משטרת ישראל הולכת ומהדקת סביבם טבעת חונקת מאשמה שאין עליה סליחה ומחילה. מה, למען השם, קרה שם בבית עם אותם שני תאומים? האם הם היו אותם "תינוקות קשים" כמו שנהוג לכנותם ולספר להם מאוחר יותר בבגרותם ש"היית תינוק קשה. בכית ללא הפסקה. לא ירדת לאמא מהידיים ואבא הסתובב איתך שעות באוטו"? או שמא הם היו פשוט תינוקות שרגילים לסמן כל צורך שלהם או מצוקה על ידי בכי שתהודתו מוכפלת מתוקף היותם שניים. ולמה שניהם יחד? ואיך זה ששניהם גם יחד? ואולי האמא איבדה שליטה והאבא התגייס לייצר סימטריה במצב הילדים כדי להגן עליה? אלוהים שישמור מאותם תסריטים שמתרוצצים בראש. מתברר שגם המועצה לשלום הילד עם היד על הדופק בעניין. דווקא בימים אלה מופיעות מכל עבר מודעות של המועצה נגד טלטול ילדים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שעיניי נפלו על מודעת שכזו הצבועה בצבעים של ורוד ותכלת, שרק מגבירים את האבסורד המצמרר. "אסור ומסוכן לטלטל תינוקות", כתוב בפנייה מאירת עיניים אל ההורים, שטוענת כי אפשר וצריך להתמודד אחרת עם בכי בלתי פוסק של תינוק. גם סלוגן נהגה למסע הפרסום והוא מבקש: ט-לטול-א!, וחוברת הסברה חדשה נערכה והודפסה, מבקשת להסביר למה ואיך. יחד עם המודעה המטלטלת, הגיעה ההפנמה שאם במועצה לשלום הילד השקיעו חשיבה, מאמצים ומשאבים לעניין, הרי שהעניין דרש התייחסות ומתן פתרונות ליותר מדי פניות ותלונות שהגיעו אליהם. "עד כדי כך העניין קריטי-" אני מדסקסת ביני לבין עצמי, והנה התשובה לא מאחרת לבוא. מתברר שכן. ושביחד עם הוראות ההחתלה, התזונה וההנקה צריכות להגיע גם הוראות הרגעה להורה טרוט העיניים, העייף, המתוסכל. בעמוד הפייסבוק של המועצה נכתב בפירוש כי: "בכי ממושך עלול להוביל את ההורה למצב של איבוד שליטה. לפיכך חשוב שתשימו לב לתגובותיכם, ועיצרו כשאתם חשים שאתם קרובים לאיבוד שליטה. במצב כזה נישמו עמוק ונסו להירגע, שימו את ילדכם במקום בטוח. קחו כמה רגעים כדי להירגע, לכו לחדר אחר ובידקו את ילדכם אחת לכמה דקות". ועוד המלצות ועוד הצעות. לזוג העוללים שמאושפז בבית החולים הן כבר לא תעזורנה. אולי להרבה אחרים כן.
