כולנו ירדנו מהפסים

מתי רכבות הפכו בישראל לדבר שאי אפשר לוותר עליו? הקמפיין נגד אותן שלוש שעות הוא לא רק מיותר, אלא אפילו מוגזם. פנים מפוקסלות של חיילת פרוסים על שער עיתון רק כי נשארה בבסיס בגלל שפחדה לאחר ביום ראשון. כולנו ירדנו מהפסים...

אין ספק, לכל חייל מגיע לשבת על כיסא משלו בנוחות עם מזגן, כשהתיק הכבד שלו אינו מונח על הברכיים וקנה הרובה לא ננעץ בשכנו לספסל. את התנאים האלו קיבלו אתמול חיילי צה"ל במלואם. החיילים, ברובם, לא הבינו על מה המהומה, ההורים והפוליטיקאים העדיפו להתלונן.

מדי יום א' חזרו על עצמם מראות קשים ברכבת של לחץ ודוחק איומים. לא אחת מצאו את עצמם חיילים יושבים במעברים, על המדרגות ואפילו בתאי השירותים. בישראל של המאה ה-21, החיילים היו נוסעים סוג ב'. אתמול הם הפכו לנוסעים סוג א', באוטובוסים שיצאו מתחנות הרכבת לכל חייל היה לפחות כיסא משל עצמו והוא היה יכול לנסוע בנחת לבסיס. מה רע-

נהג הסעות פרטי, שחיכה לנוסעים בתחנה, מילמל: "מה זה הפינוק הזה? בזמני חיכינו להסעות לסיני, ואפילו לא התלוננו שישבנו אחד על השני. חלק מהחיילים עמדו שעות ללא מזגן כשמעשנים עליך מכל עבר. היום, שלוש שעות לא נותנים לחיילים לנסוע ברכבת וגם זה לא טוב להם...".

היום גם נתנו לחיילים אפשרות לאחר, בתחנת הרכבת בתל אביב הפעילו דוכן שתייה ועוגות לחיילים, שצריכים לנסוע בנחת באוטובוס ממוזג לבסיס. בסיכומו של יום, כל החיילים הגיעו בשלום ובנוחות לבסיסם, וכל הפוליטיקאים תפסו טרמפ על החיילים כדי להראות שהם קיימים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו