קשה היה להתעלם מהעובדה שהנאום שהשמיע רה"מ בנימין נתניהו בכנסת הוא למעשה נאום בחירות לכל דבר. המניירות הנכונות והטונים הנכונים, הכל. נאום היה - אבל בחירות עדיין לא. השבוע הבא עשוי להיות מכריע ביותר בסוגיה, אף שכבר עברנו כמה שבועות מכריעים שלא קרה בהם בסוף דבר.
בתום הנאום של ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג, קרא לעברו השר סילבן שלום: "אם כל כך רע, מדוע אתם לא מניחים הצעת חוק לפיזור הכנסת? ממה אתם חוששים?" הרצוג לא ענה.
האירוע הקטן הזה מספר למעשה את כל הסיפור: הרי את משבר הלאום, התקציב, מע"מ אפס וכל הנלווים, היה אפשר לפתור בתוך שעות בודדות. אבל כל החוקים וההצבעות הללו הם לא באמת הסיפור. הסיפור האמיתי הוא חוסר האמון המשווע שרוחש נתניהו כלפי יאיר לפיד וציפי לבני. הוא יכול להגיע איתם לסיכומים לגבי התקציב, אבל למה שיעשה זאת אם הוא משוכנע כמעט למעלה מכל ספק שמאחורי הגב הם קושרים נגדו קשרים. הרי אחרי אישור התקציב, דבר לא ימנע מהם להקים קואליציה חלופית בכנסת הנוכחית ללא בחירות, על אף שמדובר יהיה בממשלת מיעוט. התקציב הוא הדבר היחידי שמונע כרגע את הקמתה של ממשלה כזאת. אם נתניהו יעביר את התקציב, הוא מבחינתו סולל לעצמו את המסלול המהיר להדחה.
לכן אין מגעים לגבי כלום. לא תקציב, לא מע"מ אפס, לא לאום. כלום. המגעים היחידים כרגע הם עם הקואליציה הבאה של נתניהו: הבית היהודי, ליברמן והחרדים. השאיפה של נתניהו היא שהליכוד, החרדים והבית היהודי יחד יהיו בבחירות הבאות 55 מנדטים. אליהם יוכל לצרף את ליברמן, כחלון ואולי אחרים. המסר מצידו של נתניהו בכל אופן הוא כי למרות הסקרים ולמרות הכל, הוא אינו חושש מבחירות. לא שהוא מעוניין בהן, אלא שהוא פשוט לא רואה איך אפשר להמשיך בקואליציה שבה כל אחד רואה את עצמו בתוך חודש מתמנה לראש הממשלה במקומו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
