השיר אינו ראוי - אך זה מחיר חופש הביטוי
שנתיים וחצי נחלקו בית הלל ובית שמאי מה טוב ממה - שהאדם נברא אם לאו, ונמנו וגמרו כי מוטב היה שלא בא לעולם. אך משנברא - "יפשפש וימשמש במעשיו". טכניקת דיון כזה מתאימה לסוגיית שירו של עמיר בניון "אחמד אוהב ישראל", שעורר סערה וגרם לנשיא ראובן (רובי) ריבלין לבטל את הופעתו המתוכננת במשכן.
השר אורי אורבך, שגם סלד מהשיר, הודיע כי לא ינאם באירוע שממנו סולק בניון. ייתכן כי עד למפגש בשבוע הבא תימצא (כרגיל) פשרה.
זה שיר שיש בו הסתה. הוא מעורר מדנים. שנאת חינם. איבה שלא לצורך. מבעיר אש בשדה קוצים. "נוח לו שלא נברא יותר משנברא," אמרו אז חכמים. אך גם בעניין זה, משיצא השיר לרשות הרבים חובה לפשפש ולמשמש בצליליו.
ברור כי השיר אינו ראוי להישמע במשכן הנשיא (וגם לא היתה כוונה לעשות כן). אבל החרם על בניון מדאיג מאשר ההתעלמות ממנו. העם היהודי - שמבקש להגדיר את ישראל כמדינת הלאום שלו - סבל מחרמות ושריפת ספרים. תמיד יודעים כיצד זה מתחיל והעילה נשמעת סבירה, אבל הסוף נורא ממנו.
כמעט נשנקתי כאשר מצאתי עצמי מגן על החלטת שופטי בג"ץ לא לאסור את הצגת הסרט השקרי "ג'נין, ג'נין", שמכפיש את חיילי צה"ל על לא עוול בכפם. ראיתים נאנקים, בכל זאת חששתי כי איסור להפיץ שקר עלול להתדרדר למקום חמור עוד יותר.
שופטי בג"ץ גם החווירו בראותם כיצד הוצגה חנה סנש בעליבות בתיאטרון ישראלי הנהנה מתמיכה ציבורית, והכל כדי להצדיק את הגירסה של ד"ר ישראל קסטנר בפרשת הצלת/ אי הצלת יהודי הונגריה. בג"ץ ביקש, לא אסר. היתה גם חריקת שיניים בלבד נוכח חרפת אמנית שעשתה צרכיה על הדגל הכחול־לבן.
יותר מזה, כמי שנרתע מלהוציא אפילו את התנועה האיסלאמית הצפונית אל מחוץ לחוק, ובוודאי רוצה לשמר את הסיעות הערביות בכנסת ומתנגד למנוע מגורמים בחו"ל (בתנאי שאינם ממשלות) לממן פעילות פוליטית בארץ - איני יכול לרדת לסוף דעתם של מי שמבקשים למחוק את הסובלנות הנדרשת כאשר מדובר בזמר מוערך שטעה בגדול. שכפ"צ חופש הדיבור עומד גם לו.
לתשומת ליבך, אדוני הנשיא.
