"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גזענות: לבטל את חוק ועדות הקבלה

,עודכן

בצדק רועשת הארץ על חשיפת הגזענות המחפירה נגד אתיופים בקריית מלאכי. הכיעור הנשקף מאותה התחייבות חוזית (שיש להדגיש כי אין לה שום תוקף משפטי), שלא למכור או להשכיר דירות לאתיופים, מעורר חלחלה. וכי מה חושבים להם אנשי השכונה המדוברת בקריית מלאכי, שהם גרים ביישוב קהילתי בגוש משגב בכך שהם נוטלים להם את הסמכות לסנן את שכניהם לפי רקע תרבותי או גזעי-

אלא שהצביעות שמגלים חלקים בציבור הישראלי, ובעיקר בממסד הישראלי ובראשו בית המחוקקים, שוברת בימים אלה שיאים. היום הם נרעשים ומוחים על אפליה גזעית מצד אנשים פרטיים במגורים, ואפילו מעלים הצעות לחקיקה פלילית נגד תופעה זו. כאשר במושב הקודם קידמה הכנסת בברכה את חוק ועדות הקבלה, המאפשר לוועדת קבלה מטעם היישוב לסנן מועמדים לקבלה ליישוב על סמך "אי התאמה למרקם התרבותי-חברתי של היישוב", היא קידמה חקיקה המאפשרת הדרה של ערבים וכן של אוכלוסיות חלשות של יהודים, ובכלל זה גם אתיופים - שגם להם אין סיכוי להתקבל ליישובים "קהילתיים" מיוחסים בגליל. אז איך אפשר להתרעם על קבוצות של אנשים פרטיים שעושים דבר דומה בקהילתם בקריית מלאכי?

אין להתפלא על התפתחויות כאלה בחברה הישראלית. כאשר בית המחוקקים נותן לגיטימציה לאפליה בדיור נגד ערבים, היא מתפשטת לאפליה בכלל. מתנגדי חוק ועדות הקבלה טענו זאת עוד מיום הצעתו. לדבריהם, מי שמכשיר אפליה ביישובים קטנים יצטרך לתת הסברים מדוע לא להפריד לפי גזע ולאום גם בשכונות, ברחובות ובבניינים.

כאשר "מכתב הרבנים", הקובע איסור מכירה או השכרה של דירות לערבים בצו הלכתי, שהוא מחייב הרבה יותר מאשר חוזה בין אנשים פרטיים, עובר ללא כתב אישום על הסתה לגזענות - על מה אנו מלינים-

אם חברי הקואליציה מתכוונים ליזום חקיקה אשר תאסור אפליה במגורים מצד אנשים פרטיים - בלי להחריג מהחוק יהודים בצפת או בכל מקום שבו מסרבים למכור או להשכיר דירות לערבים - שיבורכו. אך הרשו לי לפקפק באפשרות שחוק כזה יעבור. עם זאת, לפני שמטילים איסורים פליליים על אנשים פרטיים המפלים נגד אוכלוסייה, יתכבדו חברי הכנסת ויבטלו קודם לכן את ההיתר שהעניק חוק ועדות הקבלה לגופים האחראים על חלוקת קרקעות מדינה, כולל לוועדות הפועלות תחת גופים הכפופים למדינה, לעשות אותו הדבר, ואף גרוע מכך.

יש להדגיש, חוק ועדות הקבלה עוסק במקרה שבו אדם מעוניין למכור את קניינו הפרטי, את ביתו, לערבי, והחוק מתיר לוועדת הקבלה למנוע מהמוכר לעשות זאת. חוק ועדות הקבלה לא רק שלא אוסר על גזענות, כפי שמתיימרים המחוקקים לחוקק בעתיד, אלא להפך - מעודד ומלבה אותה. לפני שמחוקקים חוקים (מוצדקים כשלעצמם) האוסרים גזענות, יש לבטל חוקים המלבים אותה ונותנים לה גושפנקה שלטונית.

קשה שלא לחוש כי יש מוסר כפול בקרב חלקים בציבור ומחוקקיו: גזענות כלפי ערבים אנו מוכנים לסבול, אך גזענות כלפי קהילות בציבור היהודי - מעוררת זעקה.

הכותב הוא עו"ד, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר