הכנסת: אחרי הקללות - מכות? | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הכנסת: אחרי הקללות - מכות?

, עודכן
0

אין זה אירוע שגרתי שיו"ר הכנסת או אחד מסגניו מורה לסדרנים להוריד מדוכן הנואמים ח"כ במהלך נאומו, למרות התקנון המקנה לו סמכות זו. שלשום סילק סגן יו"ר הכנסת, ח"כ משה פייגלין (ליכוד), שני נואמים: את מוחמד ברכה (חד"ש) מייד בתום נאומו במליאה ואת ג'מאל זחאלקה (בל"ד) הורה להוריד מהדוכן . השניים השתמשו בביטויים בלתי פרלמנטריים וחריפים במיוחד, כאשר ברכה אמר לפייגלין ולח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) "שתיחנקו", וזחאלקה כינה את פייגלין "פשיסט" (שש פעמים) ולאחר רדתו מעל הדוכן סינן "ניאו־נאצי".

ח"כים מסיעות השמאל (מרצ, חד"ש והערבים) מחו בקולי קולות תוך נפנופי ידיים מאיימות על החלטתו של פייגלין, וכמה מהם אף דרשו ממנו לנעול את הישיבה או לאפשר לזחאלקה להמשיך בנאומו. האווירה התלהטה כשכמה ח"כים התקרבו לדוכן היו"ר כדי להשמיע את מחאתם.

באותם רגעים חשתי שרק כפסע מפריד בין הצעקות הקולניות והקללות המבישות לבין הרמת ידיים וזריקת חפצים של ח"כים אלה על אלה. ראינו כבר מחזות מחפירים כאלה בכמה פרלמנטים בעולם, ואם הח"כים מכל קצות הקשת הפוליטית לא יפגינו בגרות, אחריות וסובלנות, לא ירחק היום וגם הכנסת תידרדר לאגרופים ולסטירות לחי במליאה ובוועדות.

במהלך הסערה שפרצה במליאה לאחר הרחקתם של שני הח"כים הערבים, עלו לדוכן כל הח"כים מסיעת מרצ וגינו את התנהגותו של פייגלין, אבל אף אחד ואחת מהם לא מצא לנכון לגנות את ברכה וזחאלקה על דברי ההשמצה שהשמיעו. ח"כ זהבה גלאון אמרה ש"צריכים להשאיר שוליים רחבים לחופש הביטוי", אבל איפה עובר הגבול? כמה אפשר למתוח את השוליים? האם יעלה על הדעת שח"כ יעלה לדוכן ובחסות החסינות ירשה לעצמו להשמיץ ולפגוע כאוות נפשו בח"כים אחרים?

מצד שני, גם יו"ר הכנסת ובעיקר ממלאי מקומו, צריכים לגלות איפוק וסובלנות. כבר הושמעו בעבר ביטויים לא פחות חריפים במליאת הכנסת (כמו קריאתה של ח"כ מירי רגב (ליכוד) לחנין זועבי שתסתלק לעזה), אבל אותם ח"כים לא הורחקו מהאולם.

סגני יו"ר הכנסת גם צריכים להימנע ככל האפשר מניהול דיאלוג ומהשמעת הערות לנואמים מעל הדוכן. גם שלשום במהלך נאומו של זחאלקה, העיר לו פייגלין הערות עוד לפני פרוץ הסערה. גם ח"כ אחמד טיבי (רע"מ־תע"ל) נוהג בעת שהוא מנהל את הישיבות להשמיע הערות באוזני הנואמים ואף לתקן את שגיאותיהם בעברית. אין זה תפקידם. הם לא הצנזורים של הנואמים.

אגב, ראוי שהח"כים שטוענים שלפייגלין לא היתה סמכות להרחיק את שני הח"כים הערבים יעיינו בתקנון הכנסת. הוא קובע (סעיף 42) כי "סבר יו"ר הישיבה כי חה"כ התנהג במליאת הכנסת בניגוד להוראות סעיף 41 יקרא לו לסדר. נקרא חה"כ לסדר בעת שנאם, יורה לו היו"ר לרדת מהדוכן או לחזור למקומו". סעיף 41 קובע כי "ח"כ ידבר במליאה בצורה הולמת, בלשון מקובלת ובאופן השומר על כבוד הכנסת".

נדמה לי שהמילים "תיחנק", "פשיסט" ו"ניאו־נאצי" אינן בדיוק לשון מקובלת השומרת על כבוד הכנסת. אבל אפשר לצפות מסגן יו"ר הכנסת שיהיה לא רק צודק אלא גם חכם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר