ימים של התפכחות בתוניסיה

המנצח בבחירות החופשיות הראשונות לנשיאות תוניסיה ייקבע רק בסיבוב השני, בדצמבר. זהותו - ראש הממשלה לשעבר אל־באג' קאיד סבאסי או הנשיא המכהן מונסף מרזוקי - תחשוף אם תוניסיה, חלוצת "אביב העמים הערבי", חוששת יותר משלטון איסלאמי (שבו בחרה אחרי "הפיכת היסמין" של 2011, ואותו הדיחה בבחירות לפרלמנט בחודש שעבר) או שהיא חוששת יותר משובם של אנשי המנגנון הישן של הנשיא המודח, זין אל־עאבדין בן עלי.

תוצאות הסיבוב הראשון שלשום העניקו לאיש המנגנון הישן, אל־באג' קאיד סבאסי, 47 אחוזים מסך הקולות ויתרון משמעותי לקראת הסיבוב השני. בבחירות לפרלמנט בחודש שעבר כבר זכתה המפלגה החדשה שהוקמה בראשותו של סבאסי, "נדאא", קואליציה של אנשי שמאל, אנשי צבא ובעיקר אנשי המנגנון הישן, ברוב גדול בפרלמנט ובעיקר בניצחון גדול ומשמעותי על המפלגה האיסלאמיסטית "נאחדה", שהדהימה את תוניסיה למחרת ההפיכה.

הבוחרים הפעם לא נרתעו מסבאסי, ששירת בעברו את שני השליטים הקודמים של המדינה, חביב בורגיבה וזין אל־עאבדין בן עלי. גם העובדה ש־50 שנות הניסיון של האיש בפוליטיקה אינן דמוקרטיות במיוחד לא הרתיעו את התוניסאים. אפילו לא גילו (88, צעיר משמעון פרס...).

הרבה חלומות נולדו בתוניסיה בדצמבר 2010, עת פרצה הסערה הגדולה ברחוב הערבי, שהיתה אמורה להביא לנו מרחב דמוקרטי חדש לעולם. בבית הלבן בירכו אז על ירידתם מהבמה של בן עלי (תוניסיה), מובארק (מצרים) וקדאפי (לוב), תוך כדי התעלמות מהוואקום הפוליטי העתידי ובעיקר מהאיום האיסלאמי שהשתלט על שלוש המדינות גם יחד.

 מי האמין אז, בימים הראשונים של אחרי ההפיכה, שתוניסיה, המדינה הערבית שהצליחה להפוך למודל של ממש בכל הקשור למעמד האישה, לחינוך, לפתיחות יחסית ובעיקר ליצירת מעמד ביניים, תהפוך למודל עבור שכנותיה למתן לגיטימציה לאיסלאם פוליטי? האחים המוסלמים השתלטו על המדינה, המסגדים פרחו, הזקנים שבו לצמוח ותוניסיה אפילו גילתה שחיים בקרבה יותר ויותר סלפים.

האיסלאמיסטים, שנמנעו מלהציג מועמד בבחירות לנשיאות, הימרו על מונסף מרזוק, איש אקדמיה, כנשיא. אלא ששלוש השנים האחרונות לא היטיבו עם תוניסיה. הביטחון נעלם מהרחובות, הטרור השתלט על אזורים שונים במדינה, התיירים הפסיקו לבוא וגם המשקיעים הזרים הדירו רגליהם. תוניסיה, שבה האינפלציה החלה לפרוח אפילו יותר מהיסמין, הבינה מהר מאוד לאן מובילים אותם האחים המוסלמים.

הבוחר התוניסאי עשה חשבון פשוט שלשום כשהיה צריך לבחור בין 27 המועמדים, כולל אישה. מה עדיף - האם להמר על מועמד חדש, איש אופוזיציה חסר ניסיון, או שמא לבחור באנשי בן עלי שהוכיחו בורות מכוונת בהבנת הדמוקרטיה אבל שליטה בניהול המדינה? הבוחרים הצביעו סמאסי, גם אם ידעו שאחרי ניצחונו בבחירות לפרלמנט הם מסתכנים בשובה של מפלגת שלטון יחידה לתוניסיה. 

אלא שבזמן שבמצרים היה הצבא צריך להתערב לאחר שהעם בחר במועמד איסלאמי לנשיאות (מורסי), התוניסאים, שלהם צבא הרבה יותר חלש והרבה פחות דומיננטי, עשו את העבודה בעצמם בקלפיות. דמוקרטיה אינה מובטחת - יותר חירות, כן.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו