700 שוטרים ו־230 שוטרים איבטחו שלשום את המשחק בדוחא בין בני סכנין לבית"ר ירושלים, שהוגדר כנפיץ ואף עמד בסכנת ביטול יום לפני כן בשל צו סגירה משטרתי.
המשחק אולי "עבר בשלום" בעיקר בזכות שיקול הדעת שהפעיל השופט אלון יפת, אך מה שהתרחש ביציעים ובמתחם לא היה מבייש את הדרבים הפרועים של איסטנבול, אתונה ומילאנו.
כמעט אלף אנשי אבטחה שעלו הון - את מחציתו מימנה הקופה הריקה של סכנין - לא הצליחו למנוע שורת מחדלים ארוכה. עוד לפני השריקה ניתן היה לראות ביציע אוהדי סכנין מספר לא מבוטל של דגלי פלשתין, למרות שנאסר במפורש על הכנסתם. עם הפתיחה קיבלנו מופע פירוטכני שכלל אבוקות ורימוני עשן שהוברחו פנימה ואפילו את דגל הפריסה הפרובוקטיבי לא טרחו השוטרים להשאיר בחוץ.
השערורייה נמשכה בסיום כשמהומה גדולה החלה ביציע אוהדי בית"ר שנאלצו להישאר במקומם זמן רב. כמה זמן? מספיק בשביל הברברים שבהם להראות שוב את פניהם האמיתיות כשהשחיתו את חדרי השירותים, וכך גם האוטובוסים שיועדו להסיע אותם חזרה לרכבים.
ומה עם אכיפת חוק איסור העישון במגרשים, שאליו אני אישית מתנגד? ליציע של סכנין או ליציע המזרחי בטדי הפקחים לא ייכנסו, אבל על שני אוהדי הפועל פ"ת שעישנו בסמי עופר הם נפלו כמו שופטי בג"ץ קפדנים.
בסכנין העריכו את הנזקים בכ־50 אלף שקלים, תוסיפו לזה את הקנס שוודאי יספגו מבית הדין ואת מאות אלפי השקלים שהוצאו על השיטור, וכל זה מדוע? בגלל סיבה אחת - כוחות הביטחון שהיו במגרש פשוט לא ביצעו את עבודתם.
אז אם הם לא מסוגלים, כנראה שכדי למנוע את הבלאגן, הוונדליזם ואת הגזענות יש פתרון פשוט - לקיים את המשחק ללא נוכחות של קהל חוץ. אם בארגנטינה כבר השכילו שזה הפתרון, גם אנחנו יכולים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו