תכירו את שירה*, אישה מוכה אשר ברחה מבעלה האלים ונמצאת כיום במקלט לנשים מוכות. הבעל מוכר לנו היטב. אשתו הראשונה שהתה אצלנו במקלט לפני שש שנים עם ארבעת ילדיהם. גם היא, כמו שירה, הוקסמה מאישיותו הסוחפת, מחיזוריו ומנימוסיו, אבל גם היא לא שמה לב עד כמה הוא אובססיבי. שתיהן לא דמיינו שעם המעבר לחיי נישואין, השליטה שלו בחייהן תהפוך למוחלטת והן ימצאו את עצמן כלואות בבית, מוכות ומושפלות, מורחקות מילדיהן. למרבה הצער, נראה כי לא נותר לנו אלא לחכות ולהכין מקום לאשתו השלישית ולילדיה ממנו, שכן מי ימנע מהסיטואציה הכואבת הזו לחזור על עצמה? באילו כלים? ותפקידו של מי זה בכלל?
יום המאבק באלימות כלפי נשים שיצוין מחר הוא הזדמנות טובה לנסות ולמצוא פתרון לסוגיה הכל כך כואבת ומורכבת הזו. מדוע בכלל אישה צריכה לברוח למקלט, להוציא את הילדים מהמסגרות החינוכיות שלהם ולהפסיק לעבוד, בעוד הבעל ממשיך בחירותו ובשיגרת חייו? מדוע שלא הבעל האלים יורחק ממנה? אנו פועלים כמו בסיפור המפורסם בעיר חלם שבה נפער חור בגשר ולאחר שאנשים נפלו אליו התכנסה מועצת העיר והחליטה לבנות בית חולים ליד הגשר...
אבל לצערנו המציאות מורכבת יותר. לא ניתן להגן על האישה מהסכנה כאשר היא נשארת בביתה, גם אם הבעל יורחק בצו מהבית, או אף אם ייעצר לכמה ימים. מה גם שזכויות הפרט וזכויות הקניין של הגבר האלים מונעות הרבה פעמים את הוצאתו המיידית מהבית. יתרה מזו, גם כשמרחיקים את הבעל לא ניתן להרחיק את המעגל התומך בו. בני משפחתו, ולעיתים גם בני משפחתה של האישה, הכועסים עליה שהוציאה החוצה את הכביסה המלוכלכת, טוענים כי היא מביישת אותם, לוחצים עליה לחזור אליו מייד. נוסף על כך זוכה הבעל לתמיכה מחבריו ובמגזר הדתי־חרדי גם מרבנים שעז חפצם להשכין שלום בית בין בני הזוג.
גם לאחר שהאישה אוזרת אומץ, פונה לעזרה ומופנית למקלט, עליה להתמודד עם שורה של אתגרים. כך למשל אם יש לה ילדים, לאב יש כמובן זכות לראות אותם. כל עוד האישה במקלט הצוות מסייע לה ומתווך בינה לבין בעלה, אך לאחר שיצאה ממנו, התגרשה והחלה חיים חדשים, הסדרי הראייה הופכים לסיוט. הבעלים משתמשים בהסדרי הראייה כדי להציק ולמרר את חיי גרושותיהם או שהם מנסים לחזר אחריהן ולכבוש את ליבן מחדש. מובן שיש בהמשך ב"ה גם שמחות משותפות, מה שהופך את ההתנתקות מהבעל האלים לכמעט בלתי אפשרית.
על כל הגורמים המטפלים באלימות במשפחה להירתם בהקדם ולקבוע תוכנית מסודרת לטיפול בבעל האלים. יש לדאוג שילמד לשלוט ברגשותיו ובמעשיו וללמוד לכבד את האישה. אמנם קיימים כמה פרויקטים טיפוליים שכאלה, אבל הם נקודתיים וכוללים רק אחוז קטן מהבעלים האלימים, שלרוב מגיעים לתוכנית רק במטרה להימנע ממאסר ולא על מנת לבצע שינוי מהותי בהתנהגותם. כמו כן חייבים לזכור כי אי אפשר להכריח גבר להגיע לטיפול וכי כלל לא בטוח שאישיותו של הבעל מהפתיח, לדוגמה, בכלל מאפשרת טיפול שיביא לשינוי. לכן חובה עלינו להמשיך במקביל בפעילות חינוכית להגברת המודעות לנושאי אלימות במשפחה, בכל מגזרי החברה, כדי שנשים תתרחקנה מטיפוסים שכאלה.
נוסף על כך עלינו לדאוג להעצים את הנשים המוכות ולהעניק להן יציבות כלכלית וחברתית גם לאחר יציאתן מהמקלט. המציאות מראה כי זהו הגורם מספר אחת המדרבן נשים להפסיק לסבול ולצאת לדרך עצמאית. כמו כן עמידתן היציבה והחזקה של הנשים מגבירה בקרב הגברים האלימים את ההבנה כי העולם השתנה וכדאי גם להם להתאים את עצמם.
הכותב הוא מנכ"ל ומייסד עמותת "בת מלך", הפועלת למניעת אלימות במשפחה בציבור הדתי/חרדי ומפעילה שני מקלטים לנשים מוכות והוסטל לנערות בסיכון
*כל השמות במאמר בדויים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו