אמנם היו תופעות שליליות בהפגנה הנחוצה בבית שמש; ואמנם היא עוררה רושם של מפגן צר עין כאשר היתה הפרעה במהלך נאומה של לימור לבנת וכשלא זומנו לנאום ציפי חוטובלי וזהבה גלאון; אבל עם כל ההסתייגות והחשד, היתה זו התבטאות מאוחדת מצידה הראוי של החברה הישראלית. כמעט התבטאות בקונצנזוס. זאב ז'בוטינסקי כתב בהקשר אחר שנוי במחלוקת "כן, לשבור", וטבע סיסמה הראויה גם לשערוריית הדרת הנשים. כן לשבור - כדי לאפשר רב-תרבותיות מפויסת; וכדי להניח לחרדים נקיי דעת לחיות כרצונם ולא להתערב; וכדי לעודד הבנה ופיוס ולא להעמיק את הקרע. אבל עד כאן. אם הרב אהרל'ך והקיצונים ממאה שערים משתלטים על בית שמש - צריך להפעיל את המשטרה במלוא עוזה וכוחה; ואם ראש העיר אינו יודע למנוע את האפרטהייד ממדרכות בית שמש - צריך ועדה קרואה להגנת הזכות הבסיסית והיסודית של כל אזרחית. אסור להניח להם להטריד אישה אחת. אף לא תלמידה מבוהלת אחת. כאילו לא למדו מעולם את הכלל של "אל תיגעו במשיחיי" - הלוא הם התלמידים. אין לאיש אשליה כאילו הכל החל ב"סיקריקים" מבית שמש. התופעה המכוערת ועזת הפנים החלה במקומות אחרים והתפשטה למצב הנוכחי כמגיפה סרטנית, ששלחה גרורות במשך 63 שנים. ההתחלות מצויות בנושאים אחרים, בהיתר לא לשרת בצה"ל ובעצימת העין לנוכח הפעלת אוטובוסים למהדרין על חשבון כלל הציבור, ובאין האונים של כל הממשלות שלא כפו לימודי ליבה על כלל מערכת החינוך. רק שנראה כי הפעם הגדישו החרדים הקיצוניים את הסאה. הם ניצבים מול ציבורם ומול כלל האומה. יש להם עניין לא עם קומץ של עסקנים המבקשים לחזק את מפלגתם ולהכשיל את יריבתה, אלא עם רוב מכריע של נשות ישראל, וזה יריב שלא כדאי להם להעיר מרבצו. הן עדיין פסיביות, יחסית. אלפים באו אמש לבית שמש, ורבבות לא הגיעו. המחאה רחוקה עדיין משיאה. אין להט בכעס הכללי. הרב טוביה וייס מהעדה החרדית מרשה לעצמו לסרב לקדם את פניו של מפקד המשטרה בירושלים ניסו שחם. הם לא מבינים מה תהיה עוצמת ההתנגשות בשיאה. מוטב שלא יהיה צורך לחוות אותה. אבל אם חלילה לא יהיה מוצא אחר - כי אז "כן, לשבור".
